מרגישה רחוקה מה'

שלום לך.
אינני מכיר אותך, ואוכל לנסות לייעץ לך לפי הבנתי ולאור הדברים שכתבת.
בכל מקרה- לחברים אין תחליף וכדאי שתדברי על הנושאים הפנימיים והאישיים שלך עם חברות קרובות או בני משפחה שיוכלו להגיד לך יותר על עצמך,או אפילו רק להקשיב- שגם זה,מניסיון, דבר שעוזר.

העלית שלושה נושאים, אם איפיינתי אותם נכון:
חוסר מעש בחיים, תחושת ריחוק בעבודת ה',ויחס קיצוני לסובבים אותך (שאת קראת לו "מצבי רוח" , אך נראה לי שלא זו הגדרה הנכונה לאור הפירוט שנתת אח"כ).

לשלשתם שורש אחד, והוא הפער בין המחשבה והרגש- לבין המעשה.

את לא לומדת ולא עובדת,והכי טבעי שתרגישי עם זה לא טוב. אדם נועד לפעול ולעשות בתחומים בהם הוא טוב וכאשר הוא לא מתקדם הוא חש חוסר סיפוק. אין בעניין זה קשר לכעס מצד ה'. (אמנם ה' ציווה את אדם "לכבוש את הארץ" ולקדם את העולם, אך כל אדם באשר הוא מבין את הצורך גם ללא הציווי. בזכות אנשים [שאינם דווקא שומרי מצוות] שיישמו תחושה טבעית זו הומצאו החשמל, תרופות ושאר הדברים שמקילים על חיינו יום יום...)

מכיון שאת בגיל שבו יש בדרך כלל תחושת מעורבות במה שקורה בסביבה הקרובה וגם במעגלים רחבים יותר בחברה ובמדינה ומצד שני כח ופנאי לעשות דברים בנידון, כדאי שתחפשי לך מסגרת בה תוכלי להשתמש בכוחך ובתכונותייך הטובות. זה יכול להיות עבודה אבל אפילו התנדבות, כך תקדמי גם את עצמך וגם את הסביבה. אותו הדבר לעניין לימודים- חפשי מה מעניין אותך ובמה את טובה ותנקטי בצעדים מעשיים בנושא. התבחבשות לא תועיל כאן.

לגבי עבודת ה'- אני חושב שבודדים האנשים שלא חשו אי פעם את התחושה שתיארת. אני עושה את המעשים אבל לא מכניסה לתוכם מספיק תוכן, לא "מתחברת" מספיק, ולא תמיד מצליחה לראות איך במעשיי אני עובדת את ה'. כאן אין פתרונות קסם, אלא עבודה פרטנית ויומיומית. העקרון הראשון והקשה הוא לא להפסיק למרות תחושת היובש, אבל אחריו מגיעה ההסתכלות פנימה: איזה תוספת אני יכולה להוסיף משלי לתפילה(כן, זה מותר..), איזה ספר אני יכולה ללמוד (לבד או עם מישהו) שיסביר לי דברים שאינני מבינה לגבי אמונה או מצווה ספציפית. בקיצור- כל דבר שיחבר אותך אישית.
אני אחזור שוב על עניין שאמרתי מקודם- ה' לא כועס עלייך. הוא נתן לנו מצוות שבני אדם יכולים לקיים, והוא לא יעמיד אותנו בנסיון שאין בכוחנו לעמוד בו. את כן יכולה להרגיש שאת כל הזמן במבחן אבל במקום לפחד מכשלון- תחשבי על הסיפוק שבהצלחה ותשאפי אליו.

בעניין היחס לאנשים- גם כאן, התשובה טמונה בפער שבין מה שאת חושבת לבין מה שאת יכולה לעשות.
ברוך ה' יש לך מחשבה בריאה ואת יודעת להבחין בין טוב לרע, ובין אנשים נעימים שמעשיהם טובים, לבין האנשים הפחות נעימים שמעשיהם פחות טובים...
את לא חייבת לאהוב את כולם אבל היחס אליהם הוא מה שחשוב.
איסור "לא תקם ולא תטר" שבתורה אומר שלמרות שמישהו עשה לך משהו רע, אין זה מתיר לך להשיב לו באותו מטבע. אם מה שהוא עשה זה רע, אין סיבה שתרד לרמה שלו. ברור שמי שפשע או חטא צריך לשלם על מעשיו, אבל ביחסים עם חברים, פשוט יותר לדון לכף זכות.
אני בטוח שהאנשים שאת מתרגשת ושמחה לראות, שמחים בעצמם שיש להם חברה כמוך, אבל לגבי אלו שאת לא אוהבת השתדלי לא לרכוש לך אנשים שיחסיכם טעונים או בעייתיים. היי בן אדם נעים ו "כמים הפנים לפנים"- היחס אותו תקבלי הוא לרוב בהתאם ליחס אותו נתת.

האם זה אפשרי לשנות תכונות אופי בגיל הזה?
בתור אחד שעדיין נמצא באזור הגיל הזה אני מאמין ומקווה מאד שכן, אבל ודאי לי על פי האנשים שהשתנו ועדיין משתנים סביבי, שלא הזמן הוא שעושה את השינוי אלא האדם ומה שהוא עושה על פי הבנתו.

בעקבות זה שאת "לא רוצה לשנוא", אסיים בסיפור קצר-
חבר בצבא אמר שהוא שונא לעלות לעמדת שמירה באמצע הלילה. חבר אחר ענה לו- אם את זה אתה שונא, מה אתה חושב על הנאצים?...
אם נשתמש במושגים או ברגשות שלא במקומם המתאים הם יישחקו ויאבדו ממשמעותם האמיתית. קשה לי להאמין שאת באמת "שונאת" אנשים,אז בעניין זה את יכולה להיות יותר רגועה.
כל טוב.
אריאל.פ. (המשיב אינו רב)