שאלה
שלום...
קוראים לי גאולה ואני עושה שירות לאומי באחד הבתי ילד בארץ(פנימייה לנוער שבא ממשפחות מצוקה), במסגרת השירות שלי אני מדריכה של כ11 בנות בכיתות ז-ט שחלקן באות מרקע דתי אך רובן הגדול באות מבתים לא דתיים, הפנימייה עצמה היא דתית אך ציבור העובדים אינו כולו דתי, וגם מי שדתי לא בהכרח מבטא את זה בצורה משמעותית כלפי הילדים וכלפי האנשים, משהו באווירה התורנית שם אינו מספיק חזק בעיני משום שהרבה מהעובדים אינם מחוברים לערכי התורה וגם אם כן האווירה הכללית שם היא כזו שאין מספיק התייחסות לערכים התורניים, יש תפילות כלליות בפנימייה וגם בשבתות מנסים ליצור אווירת שבת אבל אני מרגישה לפעמים שמשהו שם לא מספיק.
בקבוצה שאני מדריכה יש איתי עוד מדריכה שהיא מדהימה אבל איננה דתית, כך שיוצא שאת כל הרקע הדתי אני אמורה לתת ואני מרגישה שאני לא עושה את זה מספיק טוב, אני מרגישה שאני לא מצליחה מספיק להעביר להן את חשיבות היהדות והתורה והערכים שלה, והייתי מאד רוצה להעביר להן תחושה כזו שהתורה היא ערך חשוב בחיים שלהן ושכדאי להן לנסות להתחבר לקב"ה אבל אני לא מצליחה כל כך, אתן למשל דוגמא, בשבת בבוקר כאשר אנו נשארות בפנימייה אני נמצאת איתן לבד, את הבוקר אנחנו צריכות לפתוח בברכות השחר וטעימה ומיד אח"כ אנחנו צריכות ללכת לתפילה, את ברכות השחר רובן לא אומרות אף שאני אומרת להן להגיד ובתפילה בבית הכנסת הן כמעט כל הזמן לא מתפללות וגם אם כן זה תמיד בקיצור והן כל הזמן מחכות שזה יגמר ובמקרה הטוב הן יושבות בשקט אבל רוב הזמן הן מפטפטות ומאד קשה להשתיק אותן, התפילה זו אחת הדוגמאות לרמה הדתית הנמוכה בקבוצה שאני מדריכה, דבר נוסף שקשור זה תמיד אחרי האוכל מעטות הבנות שיגידו ברכת מזון, וגם הצניעות לא במצב טוב, בגלל שיש חובה להלך בצניעות בפנימייה רובן תלכנה בחוסר צניעות כשהן יוצאות ממנה, אף אחת מהן לא שומרת נגיעה מבנים...בקיצור הבעיה היא שאני מרגישה שאין אצלן ערך לתפילה, לצניעות, לתורה, לכל דבר רוחני שקשור לזה, וגם חסר להן המון המון דברים בסיסיים אחרים כמו כבוד, דיבור נקי, אני חושבת שיש קבוצות בפנימייה שיתעסקו יותר בלהוציא את החניכים שלהם כ"בני אדם טובים" ולא כ"עבריינים" אבל הקבוצה של הבנות שלי הרבה יותר טובות ויש להן פוטנציאל יותר גדול מכל הפנימייה לדעתי ולדעת הרבה אנשים, את הכבוד והדיבור גם המדריכה שאיתי יכולה להעביר לה
תשובה
שלום גאולה
היה קשה לי לקרוא את מכתבך. הצטערתי לקרוא על כך שאת נמצאת "לבד בשטח",שאין מי שיוכל לתמוך בך. ומצד שני, שמחתי מאוד שכתבת את המכתב. שמחתי שאכפת לך, שאת לא מסכימה להתדרדר ובוער בך הרצון להתקרב ולהשפיע על השאר. את נמצאת במערכה לא קלה, וכמוך רבות מבנות השירות הלאומי. את נחשפת לעולם ריק בלי שיש לך גיבוי ותמיכה מספיקים. הדבר הכי חשוב לדעתי הוא למצוא דמות תורנית שתהיה איתך כל הזמן בקשר, שתוכלי להתייעץ איתה ושתוכל גם לעזור לך בפועל בשינוי המצב. אסור לך להישאר לבד. זהו מצב שאת לא מסכימה לו ואל לך להיכנע. אם יש מישהו מהתנועה שאת יכולה לפנות אליו, אל תתביישי לעשות זאת.
בעניין מה שכתבת על ההתלבטות שלך, האם את צריכה קודם לחזור בעצמך בתשובה לפני שאת מנסה להשפיע על אחרים - על כל אדם לתקן כל הזמן את מעשיו, אבל זו לא סיבה להפסיק לנסות להשפיע לטובה גם על אחרים במקביל. אדרבה, תחושת השליחות, יחד עם ענוה, עוזרת לנו להתקדם בעצמנו ושומרת עלינו מנפילה. מי שתחושת השליחות בוערת בקרבו - פחות מרשה לעצמו ליפול. אל תתייאשי מלנסות שוב ושוב לדבר על ליבן של הבנות בנועם ובעדינות, ובעיקר לחזק את הדומא האישית שלך כלפיהם.
עם כל זאת, "לא עליך המלאכה לגמור". קשה מאוד לשנות הרגלים ודרך חיים ולכן לא בטוח שתצליחי "להחזיר את כולם בתשובה", אבל בטוח שכל מעשה טוב שלך ותפילה טובה תחזק את כל הסובבות אותך במידה זו או אחרת. כדאי לקבוע איזה לימוד יומיומי שאת חושבת שיחזק אותך ולא לוותר עליו בשום מחיר. זה יעזור לך להיזכר בשליחות ולהתחזק בעצמך.
בכל מקרה, אם את מרגישה שזה גדול עלייך ואת מושפעת יותר ממשפיעה, אל תתביישי להחליט לעזוב. זו לא חולשה. עדיף שתשמרי על עצמך.
אם תרצי, תוכלי תמיד להתקשר אלי או לשלוח אימייל ואשמח לדבר איתך בכל מצב שתיקלעי אליו ולעזור במה שאוכל בלנ"ד. הפלאפון שלי: .
חזקי והתחזקי וה´ ישלח ברכה בשליחותך.
חזי וסרטיל
heziw1@gmail.com