מרגישה לא מוכנה לימי הדין

בע"ה

הי,

מצטערת על העיכוב, אני מקוה שהתשובה תגיע בזמן כי אוטוטו יום כיפור...

בגדול, את צודקת. התחושה הזו של לבוא מלפני ה´ בידיים ריקות ממעשים, בהרגשה שהחובה שלנו גדולה ועצומה כל כך, שנתבענו לעשות הרבה יותר ממה שעלה בידינו, שיכולנו להתאמץ יותר - היא נחלת רבים. אנחנו יודעים כמה גבוה צריך להגיע ובעיקר אנחנו יודעים כמה אנחנו רחוקים מזה..

האמת היא שאם נתבונן בסליחות שאנחנו אומרים ממש בימים אלו, נגלה שהמילים משקפות עמדה דומה, למשל: "אֱלֹהֵינוּ בּוֹשְׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ. וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ: אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב. וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ: כִּי רַבּוּ מְשׁוּבוֹתֵינוּ. לְךָ חָטָאנוּ: חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ. הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ: מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק:" (סליחות, ע"מ). "לֹא בְחֶסֶד וְלֹא בְמַעֲשִֹים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ. דְּלָתֶיךָ דָפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן, נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ" (סליחות לערב יום כיפור, אשכנז).

השאלה היא, מה עושים עם הידיעה הזו, שע"פ האמת והדין אין לנו כמעט במה להיאחז?

אחד הענינים הוא שבאותה המידה בה אנחנו מאמינים שהקב"ה שופט צדק ואמת, אנחנו צריכים להאמין שהוא רחום וחנון. עם מה אנחנו באים לסליחות האלו? עם הידיעה החזקה שהקב"ה מלא רחמים ואהבה כלפינו. עם האמונה החזקה בקשר ובברית הנצח שכרת הקב"ה עם עם-ישראל דורות קודם. עם העובדה שהקב"ה חס על ברואיו ועל מעשיו. מלך שבכוחו לקום מכיסא דין ולשבת על כיסא רחמים.

ומעבר לכך, עם מבט קדימה. מבט אמוני שמתבונן לעומק ומגלה וחושף את נקודת הטוהר שבנו, שיודע שסופה להיגלות ולפרוץ, שמאמין בגאולתן של ישראל, שחש רצון אדיר לימים של קרבת ה´ אל עמו. אנחנו אוספים גם את תחושות הצער שלנו על החטאים החוצצים ביננו לבין אבינו שבשמים (חרטה), מתוודים עליהם, ומודיעים לקב"ה שהרצון האמיתי שלנו הוא להיות במקום הרבה יותר גבוה, מקבלים על עצמנו להשתדל להתרחק מהם, ומגלים לקב"ה שכל רצוננו מתנקז ל"שבתי בבית ה´ כל ימי חיי". אלו הדברים שאנחנו מביאים איתנו, וכששומעים כי האדם מבקש לשוב לעצמו ולקיים תכליתו, נוטים להעניק לו הזדמנות – להמשיך ולעלות.

להיות מישהי בעליה זה מעולה. כמובן שאפשר לתת גז לפעמים, אבל זו המטרה!. יש לנו נקודת מוצא מסויימת- מידות שקשה לנו לקנות, מצוות שפחות מתחברים אליהם, נסיונות בחיים שדורשים כוחות נפש, מצבים שתובעים מאיתנו התגברות ועילוי עצמי, והתפקיד שלנו זה להיות בעלייה: לתקן פגמים, להעלות מחשבות קטנות להיות גדולות יותר, להרחיב מבט מפרטי לכללי, ולהעלות את הכל אל השורש הטוב שבו. זה התפקיד ששזור בחיים שלנו וברגע שנסיים אותו, מן הסתם כבר לא נהיה פה.. אז זה שאנחנו עולים ומתעלים – זו תמצית חיים!.


שנזכה לשנים רבות, מלאות, נעימות וטובות!
כאן בשבילך,
אורית

Orit.kislev@gmail.com