שאלה
בזמן האחרון אני די מרגישה שאני בירידה ברוחניות,אני ממש מרגישה שאיך שאני מתנהגת זה לא באמת מה שאני רוצה להיות.נגיד,באינטרנט,אז יש הרבה דברים שממש לא כדאי לראות שם ואני בכל זאת רואה אותם,בהתחלה הרגשתי שהנשמה שלי ממש זועקת,אבל אחרי כמה זמן,אפילו כבר זה לא,זה כאילו שהחושים שלי התקהו ואני כבר בקושי מרגישה כלום בקשר לזה וזה לא רק בדברים האלה,אלא גם בעוד הרבה דברים אחרים ואני עכשיו מרגישה שיש לי הרבה פחות רגישות לדברים שפעם היה לי.
ורציתי גם לשאול למה זה לא טוב חבר בגיל שלי(15),זה לא יכול לתרום לבן אדם שהוא יודע שיש מישהו שבאמת אוהב אותו בכל מצב?
תודה רבה(כבר מראש...)
אורה
תשובה
שלום אורה.
כל אחד מאיתנו חש לעיתים תחושה מסויימת של ירידה כפי שתיארת. אבל בעיני, עצם זה שכתבת שהתנהגותך לא תואמת את הרצון והשאיפות שלך זה סימן לכך שבתוך תוכך את יודעת מה טוב לך, את יודעת מה נכון וכשיש רצון זה כבר דבר ממש טוב. מה שתיארת לגבי הביטוי של הירידה- שאת כבר לא מתרגשת מכל מיני דברים שאת עושה ושבהתחלה מאד הפריעו לך זה טבעי ומובן. יש על כך אף אימרה של חז"ל שאדם, מרגע שעבר עבירה, נעשית לו כהיתר. כלומר, שאם אדם פעם אחת עושה משהו אסור בפעם הבאה זה כבר פחות יטריד אותו, סף הרגישות שלו עולה, וכמו שאמרת החושים נהיים קהים-והוא הופך להיות אדיש.
העולם שלנו לא יכול להישאר ריק. הנשמה שלנו לא יכולה להיות ריקה ואם לא נמלא אותה בדברים משמעותיים היא תמצא את המילוי בדברים רדודים כמו אלו שאת פוגשת באינטרנט. אם לא נדאג לכך שהנשמה שתהיה טהורה ע"י עיסוק באמונה ובתכנים ערכיים נמצא את עצמינו מתעסקים בדברים לא צנועים ולא ראויים.
ולכן התפקיד שלך הוא להחליט- במה את רוצה למלא את הנשמה שלך?
אני חושבת שזה לא יהיה הוגן מצידי לתת לך עצות כיצד להתרומם מתוך תחושת הירידה הזו, כי אני לא יודעת מה הוביל אליה. יכולות להיות כל כך הרבה סיבות לתחושת הירידה וברור שהדרך לעלות שונה בהתאם לסיבה.
הבירור האמיתי והמשמעותי הוא שלך עם עצמך. תנסי לשבת ולחשוב מה גורם לתחושות האלו? האם מדובר בקושי אמוני מסוים? האם זה קורה בעקבות משהו שחווית? אולי מעורבת בכך סיבה אחרת?
לפעמים כשמנסים לברר את זה, מרגישים שאין סיבה מיוחדת לירידה הרוחנית. והאמת היא שכנראה זה בגלל שלא מדובר בירידה אלא בהישארות במקום. כשאדם נשאר במקום הוא מרגיש ירידה, כי זה הטבע של הנשמה שלנו, לרצות לעלות ולהתקדם. תחושה כזו מעידה על כך שהרמה הרוחנית בה האדם נמצא כבר לא מספיקה לו והוא מסוגל ורוצה להתקדם ואז צריך למצוא את הדרך לעשות זאת כמו למשל ללמוד נושא מסוים באמונה וכדו´.
העיקר, שתנסי לחשוב עם עצמך מה מוביל לתחושות. אני מאמינה שאחרי הבירור יהיה לך גם קל יותר למצוא את הדרך לעלות ולהתקדם.
בהקשר לשאלתך השניה, אני מסכימה איתך. בוודאי שהצורך הטבעי של האדם הוא להרגיש שאוהבים אותו באמת. זה צורך שלנו מרגע שאנו נולדים.
השאלה שלי היא מה זו אהבה אמיתית והאם בגיל 15 אפשר לדעת מהי אהבה אמיתית? ויותר מכך, גם אם נניח שאפשר להגיע לאהבה כזו (וזה לא סביר) האם אפשר לחיות איתה בלי יכולת לממש אותה?
בהצלחה, ואם תרצי לשתף בבירור או אחרי... את מוזמנת
ברוריה
brurya123@walla.co.il