שאלה
בס"ד
לכבוד הרב יובל שרלו
1) שמתי לב שהיהדות מביאה גישה הסותרת את עצמה מצד אחד יש את כל הקטעים של לא לעשות משהו בגלל מראית עין ומצד שני אומרים לך שאתה צריך לעמוד על העקרונות שלך בלי להתחשב ב'מה יגידו השכנים'
אז מה בעצם צריך לעשות? להתחשב במה שחושבים עליך או לא?
2) מה כ"כ מיוחד בלימוד תורה? כאילו מה הקטע ללמוד דברים שבחיים לא תעשה בהם שום שימוש סתם בשביל הללמוד? אני יודעת שזה מצווה ללמוד תורה אבל מה העניין הגדול שעושים מזה? אני לא רואה למשל אנשים שכל היום מפרישים מעשרות למשל רק כי זה מצווה
אשמח אם תוכל לעזור לי
מרים
תשובה
שלום וברכה
א. אין מדובר בסתירה אלא באמת בשני כיוונים שצריך ללכת בשניהם. מבחינת המניע הפנימי והמוטיבציה שלנו – אנחנו צריכים לחיות ביושרה פנימית, ולא לרצות לעשות דברים בשל לחץ חברתי, או להיכנע לכוח שמפעילים נגדנו, כי אם ללכת בדרך הישרה והאמיתית שלנו, ולהתעלם מכל סיבה חיצונית. כל זה ביחס למניעים שלנו לעשות דברים. אולם כשאנו בוחנים מה אנחנו צריכים לעשות מתוך המניעים הטהורים האלה – חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו צריכים לעשות הוא לדאוג שלא יחשדו בנו, שנאמר "והייתם נקיים מד' ומישראל", ועל כן אנחנו צריכים לדאוג לכך שלא יחשבו עלינו דברים רעים.
ב. לימוד תורה הוא המקום היחיד בו אנחנו יכולים לפגוש את מה שהקב"ה חשף לנו. התורה היא דבר ד', והיא הדרך בה הקב"ה מציג את ציוויו בפנינו ואת עצמנו בפנינו, ואנחנו באים לתלמוד תורה כמו שאנחנו באים לפגישה. אנחנו רוצים לפגוש את ההופעה האלוקית בכל תחומי החיים, ולכן אנחנו לומדים את כל החלקים בתורה, כי אנחנו רוצים לדעת את כל הצורות בהן הקב"ה מתגלה בעולמו.
כל טוב