שאלה
א. ג. נכבד/ה,
ישר כוחכם הרב.
אתמול שלחתי שאלה לשו"ת שלכם ולמרות שקיבלתי אישור על שליחתה היא כנראה לא הגיעה ליעדה.
נשאלתי מה המקור של המנהג שהכלה מברכת את חברותיה, ואת כל הזקוקים לברכה.
אני 'יודעת' ששורה עליה קדושה, רוח הקודש, שכינה, היא מתברכת מכולם ויכולה לברך, הופכת לברייה חדשה, נולדת מחדש, חטאיה נמחלים ועוד, אך השאלה היכן המקור מופיע לראשונה. בוודאי בתורת הסוד יש לכך תימוכין, סגולות שעוברות בתוך עולם המנהגים אך אבקש את המקור הראשוני, ההלכתי והרעיוני והקבלי, אם הרבנים הנכבדים והיקרים שלכם יוכלו לענות לי שאענה לכלה ששאלה אותי.
תודה רבה
של
תשובה
לשואלת שלום רב.
הנוסח הנפוץ מקורו בספר "עדות ביהוסף". הציטוט מופיע גם בספר "חופת חתנים". (אם תרצי עמוד מדוייק, אחפש.)
יסוד הענין הוא שהחתן והכלה נחשבים נקיים מחטא כתינוק שנולד, כיון שכביכול, בחייהם שהיו להם עד כה, חיי הרווקות, הם עדיין לא היו אדם שלם. רק כעת בחתונתם הם נחשבים "אדם" שלם. לכן רק בחתונה אנו מברכים "יוצר האדם". ברכה זאת לא ברכנו כשהאדם נולד, אלא רק ביום חתונתו, כיון שרק עכשיו הוא שלם. לכן הוא נחשב כאילו נולד עכשיו, ולכן הוא נקי מחטאים. לכן אנו פונים לכלה הצדקת שתברך את חברותיה.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם