שאלה
בס"ד
אני משמש כמדריך בשבת תיכונית והרבה פעמים תלמידים חושפים אותי לעולמם הפנימי מכיוון שיצרתי איתם קשר אישי והם מרגישים טוב לידי ונותנים בי אמון מלא שלא אעביר את מה שהם מספרים לי, השאלה שלי היא מה הגבול מבחינת ההלכה היהודית והיהדות מתי חלה עליו חובת דיווח מול העניין של פרטיות התלמיד שהוא לא רוצה שידעו זאת והוא מספר לי את זה כי הוא סומך עלי שלא להעביר, אם אפ' לנסח זאת בקצרה הצורך של המחנך לדעת מול הזכות של התלמיד לפרטיות, כשבתווך אני מתמודד עם זה..אנ מבקש שהרב יתן לי מקורות ולא תשובה כללית כדי שאוכל ללמוד את העניין לעומק,תודה.
תשובה
שלום
זה הכלל- כל דבר שאינו מסכן את התלמיד, יש לשמור לו אמונים ולא להודיע לאחרים.
הסברא לכך היא הן מצד היושר, הן מצד עצם טובת התלמיד שרק כך ימשיך לגלות לך דברים אשר על ליבו ותוכל לסייע לו כראוי.
דאורייתא- לא תעמוד על דם רעך, מדבר שקר תרחק, לא תונו איש את עמיתו, לא תלך רכיל בעמך.
דברי נביאים- וסוד אחר אל תגל.
דרבנן- סנהדרין לא. בסוגיית האי תלמידא.
כל טוב