מציאת בן זוג - עד כמה לתת מקום לרגש מול השכל?

בס"ד ליקבה"ו

שלום לך שואל יקר מאוד,

את צודק בהחלט. הזלזול ברגש גורם לבעיות רבות. השאלה היא רק באיזה רגש מדובר. אדם שמצפה שעל הפגישה הראשונה הוא יראה לבבות מעופפים, הוא יכול להמשיך לצפות, רק שהוא יכול לשכוח מחתונה. אומנם זה קורה מידי פעם, אבל לא נראה לי שכדאי לבנות על זה יותר מידי...

אז באיזו גישה צריכים להגיע לפגישות?

קודם כל בירור שכלי פשוט. את הבירור הזה ניתן לעשות בד"כ עוד לפני הפגישה הראשונה. כששומעים את הפרטים מהשדכן, כשמתקשרים לחברה שלה (ואם מדובר בבן- לחבר שלו), כשמתקשרים למורה או לראש אולפנה וכדו´. בקיצור, כשמבררים חשוב לדעת מה רוצים לשמוע. אם בן אדם יודע על עצמו שהוא לא מסוגל לסבול אדם מוזנח, חשוב מאוד לברר את זה. ובקטעים כאלה אסור שתהיה אי-נעימות. כי אי-נעימות קטנה לפני שווה לאי-נעימות גדולה מאוד מאוד אחרי... לכן, חשוב מאוד שלאדם יהיה ברור מה הוא מחפש. יש קו שחור- עם אדם כזה אני פשוט לא מסוגל לחיות. אין לי בעיה שיחיה, אבל כמה שיותר רחוק ממני. יש קו אדום- תכונות כאלה מפריעות לי, אבל אחרי עבודה אני מסוגל להסתדר איתן (וכמו כן, גם בעניינים טכניים- יש בנים שלא מוכנים להתחתן עם אחת שלומדת להיות אחות, מכיוון שזה גוזל זמן רב מהבית. וכן בכל הנושאים, חשוב להגדיר מה מחפשים, וחשוב גם כן לדעת עד כמה חמוּר כל דבר). ויש קו לבן- דברים שאני מעדיף שיהיו אצלה.
לעניות דעתי, הדרך הטובה ביותר היא לעשות סוג של שקלול של הבן אדם. ברור שאם היא "חצתה" את הקו השחור אתה אומר "לא", ושלום עליך ועליה. אם היא "חצתה" את הקו האדום, זה תלוי כמה פעמים, ועד כמה זה משמעותי. והרבה פעמים זה יכול לעמוד ביחס לכמות הפעמים שהיא "חצתה" את הקו הלבן, כי יכול להיות שיש מישהי שממש מתאימה לך בתחומים מסויימים, אבל בתחומים אחרים יש כמה דברים שהיא קצת מפריעה. לכן, לעניות דעתי, חשוב שתעשה שקלול, סך הכל, בתחושה, איך נראה לך שתסתדרו.
לעניות דעתי, אם זה לא "לא", אז זה כן. לפחות בבירור השכלי הראשוני שלפני הפגישה.

לאחר מכן- הפגישות.
בזמן הפגישות, לעניות דעתי אתה צריך לבדוק כמה דברים מוגדרים-
א. עד כמה יש ביניכם שיחה, קשר וכימיה. אין חובה לשמור על 100% דיבור. קודם כל חשוב לראות שיש לכם סך הכל עולם מושגים מינימלי דומה. שמעתי פעם על שניים שנפגשו, והבחור בא מרקע חרדי. היא התחילה לספר שהיא למדה באולפנא, ואז הוא שאל "מה זה אולפנא". אחרי הסבר מסויים ועוד קצת שיחה, היא תארה לו את השירות לאומי, והוא שאל "מה זה שירות לאומי". אם זה ככה, הדבר עלול להציק בהחלט בהמשך וכדאי מאוד לשקול את הנושא שוב. ולגבי שאר הדברים, לראות שסך הכל השיחות מעניינות אותך, והיא לא מעבירה לך שיעורים בפיזיקה שממש לא מעניינים אותך, או שהיא מתחילה לדבר איתך על סיפורי מופתים בעוד אתה וחסידות זה כמו מכונת כביסה ולכלוך (סליחה על המשך, ניסיתי להיות יצירתי קצת... ככה זה כשנשואים...). זה לא אומר שאם היא חושבת שהסיפורים הללו קרו באמת ואתה חושב שהם אחלה סיפורים להרדם מהם ותו לא, אז אין לכם סיכוי להקים בית. אבל אם אתה רואה שזה מעניין אותה מאוד וחשוב לה, אז אם זה ברמה שאתה פשוט לא יכול לדבר איתה, אז תגיד שלום ולא להתראות. ואם זה לא עד כדי כך, חשוב מאוד שתדברו על זה, שיהיה לה ברור שאתה לא הולך לספק לה את הנקודה זהו בנפש.
ב. אהבה ורגש (שזו בעצם עיקר השאלה שלך). חשוב שתרגיש חיבה אליה, שתרגיש שנחמד לך איתה. אחת הדרכים שאפשר לבחון את זה היא שתשים לב מה אתה מרגיש כשאתה צריך להתקשר אליה לקבוע פגישה. או אם פגישה נדחית או מתבטלת. אתה מרגיש שאתה שמח להתקשר, שמח להפגש. טוב לך איתה או לא. לפעמים אדם לא רוצה להתקשר רק בגלל לחץ שיש לו מהפגישות וכדו´, ולכן המדד הזה לפעמים מבלבל. אבל באופן כללי חשוב שתרגיש שנחמד לך איתה. אל תנסה, אל תצפה, ואל תרצה, לאהוב אותה במאה אחוז לפני החתונה, וודאי שלא לפני האירוסין, כי זה פשוט לא יקרה. אין דבר כזה אהבה אמיתית לפני החתונה, וודאי שלא לפני האירוסין. הרבה פעמים אחרי האירוסין מרגישים את האהבה מתגברת. ואם לא נפגשים קצת יש כבר געגוע שמתחיל לבצבץ.
חשוב לשים לב לרגש, אבל חשוב גם לתת לו את המידתיות הנכונה לו.

אם כל הנקודות שהעלנו פה קיבלו תשובה חיובית, לדעתי אתה יכול לכרוע ברך ולהגיד לא בלב רוטט "בואי נלך להורים" (תמיד הדוסים חייבים ליבש ברגע השיא).
למה אני כל כך מסתפק במועט?
פשוט מאוד, נישואין זו עבודה. תרצה או לא, זו עבודה. הזוג הכי דומה בעולם עדיין יש בו שוני. גדלתם במקומות שונים, בבתים שונים, יש לכם שתי נפשות שונות, ולעולם לא תהיו דומים לגמרי. ממילא, יש חיכוכים. ויש כאלה שהתגרשו בגלל דברים קטנים, ויש זוגות שנשואים באושר למרות פערים גדולים. השאלה היא כמה כוחות הם משקיעים בעבודה העצמית והזוגית שלהם. כי כשאתה חי עם מישהו כל הזמן, זה אחרת. אתה רואה אותו בזכוכית מגדלת, ואם אתה לא רגיל לעבוד על הסבלנות שלך, ועל עין טובה, ועל שמחה פשוטה, ועל עזרה לזולת, יהיה לך קשה מאוד בזוגיות, וזה לא משנה כמה בירורים עשית.
במילים אחרות, הבירורים שלפני החתונה, הבדיקות והחקירות, נועדו בסך הכל כדי להקל על העבודה שאחר כך. לא כדי למנוע אותה.
ואם כשתראה את אשתך שורפת אוכל, ותזכיר לעצמך שכנגד סיר אחד שהיא שורפת היא מכינה עשרה אחרים טובים וטעימים. ותזכיר לעצמך גם שאתה לא מושלם, וכבר הפלת תמונה יפה מאוד מהקיר לרצפה בטעות, כי אנחנו בני אדם, ויש בנו חסרונות, ואנחנו טועים. ואין מה להתעצבן.
אפילו אם תעיר לה בטעות יותר מידי, היא תיקח את זה אחרת אם אתה בא מתוך תחושה שגם לך יש טעויות, ובסך הכל כולם רוצים להשתפר, ואתה אומר לה כדי לעזור לה (כל עוד זה באמת ככה. וזה נמדד בד"כ אם כשהיא מעירה לך אתה מקבל את דבריה או מתרץ את הטעויות שלך). לעומת זאת, אם תבוא בביקורתיות או כשאתה מרגיש שאתה מתוקן ואתה בטובך בא "להושיע" את אשתך המסכנה מטעויותיה, סופכם יהיה מר.

לכן, בגלל שתמיד יש עבודה, חשוב לבוא בראש טוב לפגישות, לדעת שאנחנו בודקים קצת, רואים שאין תקלות קשות מידי (יש לה ידיים, יש לה רגליים, אף, עיניים וכדו´), ומתחתנים מתוך הבנה שאהבה נמצאת רק במקום שיש עבודה. ותדע לך שהעבודה הזו רק מחזקת את הרגשות והקשר, בע"ה.

בהצלחה רבה רבה, ושנזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש ממש, של הכל הפרטים בפני עצמם, ושל כולנו ביחד.
עדיאל

calev72@gmail.com