מצוקה

ליגאל שלום

התפיסה שאותה שמעת היא בלבול מצוי בין יהדות ובין מיסטיקה. על פי היהדות, העולם הרוחני צריך להופיע בתוך המציאות הארצית. קדושה ביהדות משמעה קיימות בכל הרבדים -הרוחניים והפיסיים. הקב"ה יצר גם את המימד החושי ועל כן הוא מופיע אף שם. הביטויים שמופיעים במקורות המדברים על ביטול המימד הפיסי - כוונתם לבטל את הצד הגס הקיים במציאות הגופנית. כלומר לא לאפשר למציאות הגופנית המוגבלת לקבע אותנו בחומר אלא להיפתח למימד האינסופי-האלוהי המופיע כאמור בסופו של דבר גם במציאות הפיסית (ראה שער הקדושה במסילת ישרים). הנגזרת היא שעובד ד' על פי היהדות אמור לחיות חיים מלאים ונרמאליים, בבחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה' וכל ספרי הראשונים והאחרונים מלאים בעיקרון זה. בעולם הקבלה, יש דגש גדול על ההיפתחות לעולם הרוחני ולכן ישנם שם ביטויים המדברים כביכול על ביטול המימד החושי. זו הסיבה שההדרכה ביהדות היא ללמוד קבלה רק לאחר שאדם למד הרבה הלכה והוא מעוגן היטיב במציאות הארצית והנורמאלית.

רק אוסיף, שאין לשים כל כך לב למה שמלמדים בערוץ הקבלה. זה לא יהדות אלא מיסטיקה ניו-אייג'ית שמוסיפה מקורות, עמומים ומנותקים מהקשרם, מתורת הסוד היהודית. ההבדל המהותי בין מיסטיקה ליהדות הוא כאמור האם האדם מתנתק מהעולם הארצי או מופיע את הקדושה בתוכו.

בברכה חגי