מצוות

בס"ד
שלום רב!
ראשית, יישר כח על התהליך ועל השאלה. חזרה בתשובה הוא תהליך לא פשוט ששאלות הן חלק מהותי ממנו, והשאלות שלך טובות וניכר שהן נובעות מעומק הלב. ככלל אני מייעץ לך להרבות בלימודי מחשבה, בצורה אישית ע"י ספרים או שתקבעי עם מישהי שמבינה בנושא ותוכל לעזור לך (ספר טוב שעוסק בשאלותייך הוא "הגדר הטובה" של הרב חיים נבון). אנסה לתת לך כיווני מחשבה לגבי שאלותייך, ואם את מרגישה שלא עניתי לך או שאת רוצה להוסיף ולשאול אני אשמח אם תגיבי.
אחלק את טענותייך:
א. ישנן הלכות רבות ביהדות המתייחסות לפרטים, מה שגורם לה להראות קטנונית ('מתעסקת בדברים שוליים'). האם זהו רצון ה'?
ב. טענות בתחומים ספציפיים: צניעות, שבת, מראית עין.

נענה על שתי הטענות:
[א.] היהדות היא 'תורת חיים' – עבודת ה' מקיפה את [כל תחומי החיים], ולא מוגבלת רק לבית הכנסת או לשעות מסוימות. היהדות רואה בחיוב את החיים החומריים, בכל דרכיו האדם נדרש להיות קרוב אל ה'. זה מתבצע (בין השאר) ע"י ההלכה שיורדת עד הפרטים הכי קטנים. יותר מזה, הגדולה של הרעיונות הכי גדולים היא דווקא בהשפעתם על החיים הממשיים וירידתם עד פרטי המעשה. רק כך תושג מטרת העל – תיקון העולם. למשל, זה לא חוכמה לדבר בהתלהבות על חסד ומידות טובות, אך פה ושם "בפרטים לא חשובים" לנהוג בחוסר צדק. יש תפיסות עולם (מקובל להזכיר בהקשר זה את הנצרות) שחילקו בין התחומים – רעיונות יפים לחוד (בהם זוכה האדם לחיי העולם הבא), ומעשים לחוד. היהדות לא מאמינה בהזנחה הזו של העולם הזה, המטרה היא [לתקן את העולם הזה] בכל פרטיו הכי קטנים (ועולם הבא הוא המשך טבעי לעבודה זו). כשאת אומרת על פרט מסוים שאין בו חשיבות הלכתית, את בעצם קובעת שהוא מחוץ לתחום של החיבור עם הקב"ה בחייך. היהדות לא מכירה בהפרדה זו בין התחומים, הקב"ה ברא גם את החומר וגם אותו יש לקדש.

בהקשר זה יש להוסיף אחד מעקרונות הדת החשובים – [אמונת חכמים]. אנו מאמינים שההלכה מייצגת את רצון ה' כפי שהתגלה לעם ישראל במתן תורה, ופותח ע"י חכמים באמצעות תורה שבעל פה. כמובן שמושגים אלו דרושים ביאור, אך אין כאן מקום להאריך. ומומלץ להרחיב בכוחות עצמך.

בנוסף תיארת הרגשה כאילו היהדות מדברת רק בשפה של "אסור". זו הרגשה לא נכונה, בנוסף למחשבה עמוקה ביותר יש הרבה חיובים, מצוות עשה, המתייחסות לפן האקטיבי שבנפש – לא רק "סור מרע" אלא גם ["עשה טוב"].

[ב.] בהלכות [שבת] ישנו עקרון מעניין – האסור אינו הקשה פיזית דווקא. המלאכות שאסורות מייצגות פעולה יצירתית כלשהיא, שהאדם מחולל בטבע – כגון בישול (ישנן 39 'אבות טיפוס' למלאכות כאלו ומהם למדו חכמים לדומה להם). פעילויות אלו נאסרו משום ששבת היא היום שבו אדם נח ממעשיו ומתמצית הווייתו כיוצר, ומפנה את תודעתו לעבודת ה', אשר מתמקדת בדרישות שהאדם נדרש ולא ביכולתו ליצור. (כמובן שאין ברעיון זה כדי למצות את כל העומק בשבת).

ביחס ל[צניעות] – לא נאמר בשום מקום שאסור לדבר עם גברים, אסור להקל עמם ראש כך שהדברים יובילו לעבירה של קרבה לעריות כגון נגיעה לשם חיבה. כמדומה שעיקרו של איסור זה חל על הגבר (בהסתייגות מסוימת).

ביחס ל[מראית עין] – יש חשיבות גם לצורה שהדברים נתפסים ע"י הסובבים אותנו, האדם לא חי בואקום ללא צורך 'לדפוק חשבון'. כחלק מהאמור בסעיף הקודם, גם את התחום החברתי ורשות הרבים לא הפקירה היהדות (אם למדת אזרחות ודאי ראית שבמדינת ישראל קיים עקרון דומה – פרהסיה יהודית).

הערה אחרונה, אינך חייבת להירטב בשבת, את יכולה ללבוש מעיל וכובע (מניסיוני זה מספיק).

בהצלחה,
רע, צוות ישיבת הר עציון.