שאלה
כבוד הרב שלום,
מאז ומתמיד כשהייתי מקיים מצווה שבין אדם לחברו, תיקון עולם, או סתם מעשה טוב של נחמדות, המעשה היה בא ממקום טהור ואמיתי של רצון לעשות טוב.
מאז שחזרתי בתשובה אני מעמיק ולומד על היהדות, ובתוך כך גם על שכר מצוות (צדקה, ביקור חולים, גמ״ח ושאר מצוות וחסדים שבין אדם לחברו). אולם היום שאני מכיר את השכר ואת החשיבות של אותם מצוות, איני מצליח לקיימן באמת בתמימות ובענווה כיוון שהדבר הראשון שקופץ לי לראש כשאני נתקל במצב כזה הוא ״מה אקבל בתמורה״, ז״א מה שכר המצווה שאני עומד לקבל. אני לא עושה זאת בכוונה, להפך, אם הייתי יכול לוותר על השכר ולתת צדקה וכו׳ בלב נקי וטהור, הייתי עושה זאת בשמחה.
כאמור אני נמצא במצב בעייתי שבו אני רוצה לעשות טוב, אבל ממשיך להיתקל בהבזקי חשיבה אנוכית גאוותנית שהם כביכול ה״לכתחילה״ של המצווה, והתרומה והחסד ועשיית הטוב הם רק ה״דיעבד״.
איך אוכל לזכך ולטהר את העשייה? האם ישנה באמת דרך כלשהי ״לוותר״ על שכר מצווה? זה כבר מגיע למצבים שבהם אני מוותר על נתינת צדקה ע״מ להימנע מגאווה.
תודה מראש
תשובה
לשואל שלום רב.
אתה מתאר מצב שבו אתה נמצא בהליכי חזרה בתשובה, ובעקבות זה השתנתה ההסתכלות שלך על כל מיני מצוות שעד כה קיימת בתמימות. נראה לי שזה טבעי כשאדם נמצא בתקופת מעבר. כאשר אדם נכנס לעולם חדש והוא לומד דברים חדשים, שממלאים אותו ואת מחשבותיו. תמשיך לקיים את אותן מצוות, וביתר שאת, תמשיך ללמוד, ובלי לחץ, לאט לאט הן יחזרו ויהפכו להיות טבעיות ונקיות, נובעות מטוב לב אמיתי כמו שיש לך עוד מקודם, ותחזור לעשות אותן כמקודם, עם עוצמה . בינתיים, אל תבהל. תמשיך לעבוד על עצמך. תמשיך ללמוד על ערכן האמיתי הפנימי של המצוות שבין אדם לחברו, תמשיך ללמוד על אהבת ישראל ותעמיק בה, וזה יבוא לך.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם