מערכת יחסים

שלום
אם זה לצורך חתונה הרי שזו מצווה, וכך נפסק להלכה שאסור לקדש אישה עד שיראנה, מדין ואהבת לרעך כמוך - שאם לא כן הוא עלול למצוא בה פגם ואז היא תתגנה עליו ואעתיק לך הרחבה בנושא מספר רביבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

"אילו היו צריכים להתחתן רק מפני החובה, יתכן שרק אחד מאלף היה מתחתן, השאר היו מוצאים תואנות שונות מדוע הם אנוסים ואינם מסוגלים להתחתן. כמו כן, אילו האוכל שהקב"ה ברא למעננו היה בעל טעם טפל ומאוס, בצבע אפור דוחה, למרות שהיה מכיל את כל אבות המזון, אנשים רבים היו חולים ואף מתים מחוסר תזונה. המראה החיצוני והתאהבות הראשונית הם השער שדרכו נכנסים לנישואין. קשה להיכנס אל הטרקלין בלא לעבור דרך השער.
האהבה העמוקה שאינה תלויה ביופי
אם לאחר שיעברו את השער ימשיכו להתקשר זה לזה, על פי הדרכתה של תורה, בשמירת גדרי הצניעות כלפי אנשים זרים, ובריבוי אהבה ביניהם - אהבתם תלך ותגבר. ככל שחכמתם ורגישותם תתפתח, כך הקשר שלהם יחדור לרבדים עמוקים יותר. ואז למרות שיזדקנו, קומתם תשוח, וקמטים וכתמים יעטרו את פניהם - אהבתם תגבר עד אין קץ.
זקן שמתה עליו אשתו האהובה, אין קץ לאבלו. ולמרות שאהבתם כבר לא הייתה סוערת כבנעוריהם, עם השנים היא נעשתה עמוקה יותר, חייהם השתלבו והתמזגו, וכשמתה עליו אשתו הוא באמת נותר חצוי. לא כמו בשירים של הצעירים שנשבעים לאהוב ל"נצח נצחים", ואחרי חצי שנה מוצאים אהבה "נצחית" חדשה.
לעתיד לבוא היופי ישקף את הנשמה
כשנזכה לגאולה שלימה, ולתחיית המתים, ישקף הגוף באופן מלא את מצבה של הנשמה, וככל שהנשמה תזדכך כך גם הגוף יהיה יפה יותר, והזקנים יהיו יפים מהצעירים. ליופי מעין זה זכו האמהות, משה רבינו שלא נס ליחו ובני ירושלים המסולאים בפז.

היופי רומז לחיוניות
שאלה: מדוע לא מחנכים את הבחורים והבחורות כי היופי החיצוני אינו העיקר?
תשובה: מחנכים לכך שהיופי אינו העיקר, אבל לבטל את ערכו של היופי לא ניתן, כך הוא טבעו של האדם, וכך טוב שיהיה - שהשמחה תתלווה לנישואין.
וכן מצינו באחד שבני משפחתו לחצו עליו שישא את קרובתו. וכיוון שהיתה מכוערת, קפץ ונדר שלא ישאנה לעולם. באה אצל רבי ישמעאל, והכניסה לביתו, ודאג שיקשטוה וייפוה. לאחר שנתייפתה כראוי לה, שאל רבי ישמעאל את אותו הבחור, וכי על בחורה זו נדרת שלא תישאנה לאשה. אמר לו אותו הבחור: לא, אותה אני מסכים לשאת, שכבר היתה יפה בעיניו. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: "בנות ישראל יפות הן, אלא שהעניות מנוולתן". וכך עשה עם כמה וכמה בנות. וכשמת היו בנות ישראל נושאות קינה עליו ואומרות: "בנות ישראל על רבי ישמעאל בכינה" (נדרים סו, א).
כידוע, ניתן להתיר את הנדר בדרכים נוספות, כגון לשכנע את החתן כי היופי אינו העיקר, ואחר שהיה מבין זאת, ממילא היה נמצא פתח להתיר לו את נדרו. אלא שלא זאת הדרך, מוטב שהכלה תתייפה בעיני חתנה וכך ישאנה בשמחה.
התורה מציאותית, היא אינה הולכת כנגד טבעו של האדם, אלא מכוונת אותו. אמנם ברור שצריך להדגיש כי המידות הטובות חשובות מהיופי. אבל מנגד גם אי אפשר לחייב אדם להתחתן עם בחורה שהוא אינו אוהב מפני שאינה יפה בעיניו.
איננו רוצים לשבור את הטבע, כי הקב"ה גנז בו משמעויות רבות. היופי רומז לחיוניות המתגלה בתוך המציאות. האנשים השטחיים נוהים אחר היופי החיצוני תוך התעלמות משאר התכונות החשובות יותר. האנשים המעמיקים מתבוננים פנימה אל התכונות הטובות שמתגלות בחיוניות, שמשתקפת אצלם כיופי מושלם.
ערך היופי
במבט עמוק, היופי מבטא את השלמות, את ההתאמה המלאה, בין הרוחניות והחומריות. כלומר לא רק אמת ומוסר יש כאן, אלא גם יופי. האוכל לא רק מזין, אלא גם משמח, כלומר, בנוסף לכוח הפיזי שהוא נותן הוא גם מעניק כוח לנפש, בזכות טעמו הטוב. וכן השכר הגשמי, לא נועד רק לאנשים מגושמים, הוא מבטא את התיקון השלם של העולם, שדבר ה' מתגלה בו לא רק בעולמות הרוח, אלא אף בעולם הזה. כמו שאמרו המקובלים שהשכר השלם הוא דווקא בחזרת הנשמה לגוף.
וכן היופי החיצוני, שהוא השער לאהבה, רומז לדבר גדול - שכל הדברים החשובים שבעולם צריכים להיות מלאי שמחה. בתחילה אולי השער נדמה כשמחה חיצונית, התלויה במראה, בטעם, בדברים גשמיים בלבד. אבל לאחר העמקה, יש לו משמעות אמיתית, הוא מבטא את שמחת החיים. אלא שפעמים רבות, בגלל חסרונו של העולם הזה, שעדיין אינו מתוקן, יש התנגשות בין המעלות הרוחניות היפות ובין המצב הגופני, שאינו משקף את היופי הפנימי. ואז יש להעדיף את המעלות הרוחניות, מפני שהן חשובות ואמיתיות יותר. אלא שגם כאשר ישנה התנגשות שכזו, היא איננה מוחלטת, ובוודאי בצד מסוים, היופי הרוחני משתקף גם בחיצוניות, ביופי מסוים ייחודי. ובזה צריכים הבחורים להתחזק.
היופי סובייקטיבי
ובכל אדם יש יופי ייחודי, כמו שלימדנו רבי ישמעאל: "בנות ישראל יפות הן". אבל, כשדוחים את גיל הנישואין, קשה להבחין באותו יופי מיוחד. החיוניות האופטימית והתמימה האופיינית לגיל הנעורים - מתמעטת.
מי שמכיר את המציאות יודע, כי בחורים צעירים, פתוחים וגמישים יותר. לכן הם חושבים שרוב הבנות שנפגשות עימם יפות. ולעיתים בפגישה הראשונה הבחורה אינה נראית נאה בעיניהם, אבל אם הקשר מתחזק, הם מגלים את יופייה, עד שאינם מבינים מדוע חשבו בתחילה שאינה יפה.
אבל המבוגרים (בערך בני עשרים וחמש ומעלה) חושבים שרק מחצית מהבחורות יפות; וה"קשישים" (בערך בני עשרים ושמונה ומעלה) בדרך כלל חושבים שרק מיעוט קטן מן הבנות יפות. קשה להם למצוא את היופי הסובייקטיבי שקיים בכל בת זוג.
אפשר לתת להם דרשות על "שקר החן והבל היופי", הדרשות יועילו במידה מסוימת, אבל המציאות הכללית לא תשתנה. קשה להם להבחין ביופי המיוחד שבכל בחורה. לכן קשה כל כך למבוגרים להתחתן. וגם כשהם מתחתנים, פעמים רבות הם חשים שבלית ברירה נאלצו להתפשר ולהינשא לבן או בת זוג שאינם מושלמים לטעמם.
לכן טוב להתחתן בגיל צעיר. זה הגיל שבו האדם חש את כל מה שצריך בשביל להתאהב ולהתחתן בהתלהבות."

ולהרחבה בעיני נישואין משפחה וחינוך עיין בספר רביבים ופניני הלכה באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/
בברכה אייל משה