מעמד לחם בארוחה בשרית

אולי הרב התכוון למה שכתוב בשו"ע יור"ד ס' פ"ט סעיף ד':
מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה.
ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר. (וכן להיפך אסור) (כן משמע בארוך) . וכל שכן שאסור לחתוך גבינה, אפי' צוננת, בסכין שרגילין לחתוך בשר. ולא עוד, אלא אפילו הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר. הגה: וכן להיפך נמי אסור. מיהו על ידי נעיצה בקרקע קשה, שרי (ב"י בשם א"ח וכל בו). אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים, ולרשום אחד מהם שיהא לו היכר. ונהגו לרשום של חלב, ואין לשנות מנהג של ישראל.
ונראה מכאן שההלכה כפי שאמר הרב. אלא שכבר כתבו על כך פוסקים ראשונים ואחרונים שאין איסור, וזה בתנאי שאותם סועדים שמרו על הלחם שלא יגע בבשר. וכך הם דברי הטור שם: "צריך להיזהר שלא יגע בשר בלחם שאם יגע בו אסור לאכול עם גבינה" ואחר כך הוא מביא את הירושלמי שהוא המקור לדין זה שכתוב לעיל. וכך כתבו בכיוון זה עוד אחרונים -עיין בילקוט יוסף ס' פ"ט סע' ס"ד וס"ק ס"ג ששם הוא מצטט אותם. אבל נראה מההלכה שם שבחתיכות קטנות הדין כפי שאמר אותו רב כלומר שתמיד אסור לאכול אותם עם המין השני כי לא ניתן להקפיד עליהם כראוי.