שאלה
שלום רב.
על פי פשט התורה מובן כי השם הוא זה שאמר בקולו את עשרת הדברות.
כעת אני רוצה להביא את המדרש הבא:
"משה ידבר והאלהים יעננו בקול: רבי אליעזר אומר, מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אמר: דבר, שכבר קיבלו עליהם בניך? לכך נאמר 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול'. אמר לו ר' עקיבא: בודאי כן הוא הדבר. ומה תלמוד לומר 'משה ידבר [והאלהים יעננו בקול]'? אלא מלמד שנתן הב"ה כח וגבורה במשה, והיה הקב"ה מסייעו בקולו. ובנעימה שהיה משה שומע בו, היה משמיע את ישראל. לכך נאמר 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול'.
האם יוצא לפי זה שרבי עקיבא טוען שמשה הוא זה שמסר את הדברות לישראל והעם כלל לא זכה לשמוע את דבר השם מפי הגבורה?
אם כך הדבר מדובר בהתגלות הימננטית לחלטין שכמוהו יש מסורות בלי סוף.מה גם שזה סותר את פשט התורה.
ואולי לא הבנתי בכלל את המדרש.
אשמח אם הרב יסביר לי אותו.
התודה
תשובה
שלום
בפשטות מדובר על החלקים שלא ד' אמר ישירות לעם אלא שמשה אמר, לאחר אמרם 'דבר אתה אלינו'
כל טוב