מעמד הגמרא- ובעצם הכל...

שלום

נהנתי מאד לקרוא את תוכן השאלה שלך, ואת המורכבות שבה. את שואלת את השאלה החשובה ביותר במחשבת תורה שבעל פה בדור התחיה.

כלל יהיה נקוט בידך- ´כי לא יטוש ד´ עמו´. כל מה שקורה לכלל ישראל, הרי הוא בהנהגת השכינה בנסתר.
ואין דבר גדול ומשמעותי יותר מאשר תורה שבעל פה, שהיא מכוננת האופי הישראלי וההתנהגות המגדירה את רצון ד´ בעולם.

לפיכך, כל מילה הכתובה בגמ´, היא דבר השכינה, וזו התורה לא תהא מוחלפת.
זה גם העומק האמיתי בדברי הרמב"ם בהקדמה למשנ"ת בדבר סמכות התלמוד מצד קבלת כלל ישראל. הקבלה הכללית יוצרת מהות של השגחה מיוחדת, וממילא הכל דבר ד´, בכלים שכליים.

כאשר האמוראים דנו בבית המדרש, שכינה דנה מתוך שכלם וכיוונה את דבר ד´ להופיע בהתאמה.
זה נכון שיש את מושג הטעות, ויוכיח פר העלם דבר. אולם זה רק אם נגלתה הטעות והסכימו כלל החכמים שהיא טעות, שאז מוכח בהשגחה שהיא טעות. אך אם כך הוכרע בהלכה לדורות, יש בחינת ´ניצחוני בני´, שהשכינה הכריעה כך גם אם יש צד חזק לומר להיפך.

והדבר נכון לכל בעלי תושב"ע, החל מרבי עקיבא מארי תורה שבעל פה ועד בתי המדרשיות שלנו כיום.
בעלי התו´ס, הרמב"ם, הש"ך וכו´, כולם הם כלים שלמים להופעת אור ד´ ושכינתו בדרכי השכל האנושי. ולכן דבריהם מחייבים, ובלבד שהסכימו עימם רוב או כל ישראל.

לכן ראוי שיסור הפחד מליבך. בתי המדרש לא נסמכו מעולם על השכל המתמטי לבדו, וודאי לא ראו בו את המקור. המקור הוא ההכנה, השראת השכינה בבית המדרש, ומתוך כך לומדים. ומין שלמד תורתו שנואה ואין בה שכינה.

לכן כל בית מדרש בימינו, שיש בו מחוייבות לדבר ד´ שהגיע מגדולי ישראל בעבר ובהסכמת ישראל, ושיש בו יראת שמים ולא נטיות של בלבולי אמונה וחולשות בעמל התורה, אזי השכינה בו. ולכן אם ההלכה כיום מכריעה כך וכך, וכלל ישראל נמשך אחר זה, זהו דבר ד´.

כמובן, אנו מופיעים הכל בצד הנגלה ע"י שכל ישר וע"י סברות מסודרות, שקלא ותריא ודימוי מילתא למילתא. כך הוא הגוף שד´ רוצה שיהיה לתורה, וכך יש להמשיך. לא פוסקים ע"פ סוד. אך הסוד הוא יסוד התורה.

כל קולא צריכה בדיקה, כך כתב רמח"ל בביאור מידת הזריזות, ולכן יש להזהר ממי שמקלים כל העת וללא הבחנה. וכמובן גם חומרות יתירות צריכות בדיקה, ולכן צריך שהכל יפולס בפלס השכל והענווה בידי הפוסקים עד שבא לגמר דין. יש לפרוש ממי שפוסק או מלמד בדרך חדשה שגדולי הדורות לא הלכו בה ושיש בדבריו נדנודי יראת שמים.

וודאי אם יש מי שמשתמש בתורה ובפסיקה כדי לכופף את ההלכה וערכי התורה לערכי האדם ומוסרו החולף עם הרוח, יש להיאבק בכך, וכדברייך הנכונים- זו סכנה לטהרת התורה, בשל חוסר יראת השם וחוסר הכפפת השכל וכלי הנפש לדבר ד´ שהתגלה בתורה בדורות כולם.

מהגר"א שפירא זצ"ל שמעתי עשרות פעמים את המושג ´שכל של תורה´, שהוא בעצם החיבור בין הכלי השכלי לשכינה. לזה יש לשאוף בלימוד, על כך יש להוריד דמעות ב ´אתה חונן´. לזכות לזה.

כל טוב