שאל את הרב

מעמד הגמרא- ובעצם הכל...

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 04/01/12 22:28 ט בטבת התשעב

שאלה

שלום רב

אני לומדת השנה במדרשה, ובאתי עם מאגר של שאלות לבירור ויותר משהבנתי שהבירור הוא לכל החיים הבנתי ששאלת היחס להלכה היא לא אחת מהשאלות שהרי בתוכה נכנסים, מבחינתי, רובן אם לא כולן...

וניסיתי לצמצם עוד יותר את השאלה והיא..-

מה המעמד של הגמרא?

הרי אני רגילה שבדיונים משתמשים באמירות הלכתיות בגמרא/ מעשיות של רבנים כבסיס מוחץ לדעות השונות. ומצד שני גם אמירות כמו "אנחנו בעידן אחר" ואמירות כמו "זה כבר לא רלוונטי" נפוצות עוד יותר.

איך להתייחס לגמרא? כאבן דרך -משמעותי ומושקע ורציני מאוד- בתוך כל מאגר הידע וההתפתחות שההלכה עברה {ומכאן ללמוד אותה ללא השלכה על חיינו}? או כבסיס התורה שבעל פה שבלימוד שלי אני מנסה להבין למה התכוונו ושאפו חז"ל ולנסות להגיע למקום הזה {ומכאן לא להאמין שיש התפתחות חיובית בפני עצמה, יחס לרוח התקופה וכו'}? או ללמוד כדי להבין את הכלים בהם ניתן להשתמש בדיונים הלכתים {ומכאן לא להתייחס לתוכן הדברים כמו ל"צורה" שלהם}?

כי אם לא מחליטים או לחילופין מחליטים שגם וגם וגם, מה בעצם יוצא? שאנחנו משתמשים בגמרא איך שבא לנו ומתי שבא לנו! והרי ברור לי ששיקול דעת יכול להיות עצלנות/התחנחנות/כל דבר אחר במעטה של צדק/אמת... ולהיות משוכנעים בכך...

אז מה עושים?! בשביל מה ללמוד? לא ללמוד גמרא כי אני לא רב ואין לי שיקול דעת נכון?! {והשאלה היא מהותית כללית, על מהות ההלכה, בלי להתייחס כרגע לסוגיית לימוד גמרא לבנות בבקשה}

אני שואלת לא רק מתוך רצון להבין, יותר מכך מפחד כנה ממה שקורה. מכך שכל כך מהר דברים משתנים. הלכות נמחקות ואחרות תוספות את מרכז הבמה, ולפעמים רוחות אחרות- "מרוח התקופה" בכלל מנצחות את כולן. יוצא שכל אחד עושה מה שהוא רוצה- מה שרווח בכל מקום- אבל כאן עוד ב"שם ההלכה" והאורתודוקסיה. ולאן נגיע?! כשבשיטתיות עוברים הלכה הלכה, עושים ווי על זה שקראנו את הדעה ההפוכה בגמרא או בכל מקור אחר, מראים למה היא לא רלוונטית לרוח התקופה, מביאים מקור אחד או שתיים אחר- לפעמים גם מהגמרא וזהו.

הופכים את "רוח התקופה" ו"התפתחות ההלכה" לדגל ובכך "ממסדים" ,ועוד בהלכה, את ה"כישלון" שבתקופה והופכים אותה לנורמה דתית.

לאן נגיע? תמיד ידעתי שהגבול הוא מסוכן ודק. וגם ידעתי שזה לא סיבה לשנות גישה אם זה נראית כנכונה {אולי לא ממש הצגתי את הגישה המשלבת שאני גדלתי לתוכה כחיובית כל כך,

תשובה

שלום

נהנתי מאד לקרוא את תוכן השאלה שלך, ואת המורכבות שבה. את שואלת את השאלה החשובה ביותר במחשבת תורה שבעל פה בדור התחיה.

כלל יהיה נקוט בידך- ´כי לא יטוש ד´ עמו´. כל מה שקורה לכלל ישראל, הרי הוא בהנהגת השכינה בנסתר.
ואין דבר גדול ומשמעותי יותר מאשר תורה שבעל פה, שהיא מכוננת האופי הישראלי וההתנהגות המגדירה את רצון ד´ בעולם.

לפיכך, כל מילה הכתובה בגמ´, היא דבר השכינה, וזו התורה לא תהא מוחלפת.
זה גם העומק האמיתי בדברי הרמב"ם בהקדמה למשנ"ת בדבר סמכות התלמוד מצד קבלת כלל ישראל. הקבלה הכללית יוצרת מהות של השגחה מיוחדת, וממילא הכל דבר ד´, בכלים שכליים.

כאשר האמוראים דנו בבית המדרש, שכינה דנה מתוך שכלם וכיוונה את דבר ד´ להופיע בהתאמה.
זה נכון שיש את מושג הטעות, ויוכיח פר העלם דבר. אולם זה רק אם נגלתה הטעות והסכימו כלל החכמים שהיא טעות, שאז מוכח בהשגחה שהיא טעות. אך אם כך הוכרע בהלכה לדורות, יש בחינת ´ניצחוני בני´, שהשכינה הכריעה כך גם אם יש צד חזק לומר להיפך.

והדבר נכון לכל בעלי תושב"ע, החל מרבי עקיבא מארי תורה שבעל פה ועד בתי המדרשיות שלנו כיום.
בעלי התו´ס, הרמב"ם, הש"ך וכו´, כולם הם כלים שלמים להופעת אור ד´ ושכינתו בדרכי השכל האנושי. ולכן דבריהם מחייבים, ובלבד שהסכימו עימם רוב או כל ישראל.

לכן ראוי שיסור הפחד מליבך. בתי המדרש לא נסמכו מעולם על השכל המתמטי לבדו, וודאי לא ראו בו את המקור. המקור הוא ההכנה, השראת השכינה בבית המדרש, ומתוך כך לומדים. ומין שלמד תורתו שנואה ואין בה שכינה.

לכן כל בית מדרש בימינו, שיש בו מחוייבות לדבר ד´ שהגיע מגדולי ישראל בעבר ובהסכמת ישראל, ושיש בו יראת שמים ולא נטיות של בלבולי אמונה וחולשות בעמל התורה, אזי השכינה בו. ולכן אם ההלכה כיום מכריעה כך וכך, וכלל ישראל נמשך אחר זה, זהו דבר ד´.

כמובן, אנו מופיעים הכל בצד הנגלה ע"י שכל ישר וע"י סברות מסודרות, שקלא ותריא ודימוי מילתא למילתא. כך הוא הגוף שד´ רוצה שיהיה לתורה, וכך יש להמשיך. לא פוסקים ע"פ סוד. אך הסוד הוא יסוד התורה.

כל קולא צריכה בדיקה, כך כתב רמח"ל בביאור מידת הזריזות, ולכן יש להזהר ממי שמקלים כל העת וללא הבחנה. וכמובן גם חומרות יתירות צריכות בדיקה, ולכן צריך שהכל יפולס בפלס השכל והענווה בידי הפוסקים עד שבא לגמר דין. יש לפרוש ממי שפוסק או מלמד בדרך חדשה שגדולי הדורות לא הלכו בה ושיש בדבריו נדנודי יראת שמים.

וודאי אם יש מי שמשתמש בתורה ובפסיקה כדי לכופף את ההלכה וערכי התורה לערכי האדם ומוסרו החולף עם הרוח, יש להיאבק בכך, וכדברייך הנכונים- זו סכנה לטהרת התורה, בשל חוסר יראת השם וחוסר הכפפת השכל וכלי הנפש לדבר ד´ שהתגלה בתורה בדורות כולם.

מהגר"א שפירא זצ"ל שמעתי עשרות פעמים את המושג ´שכל של תורה´, שהוא בעצם החיבור בין הכלי השכלי לשכינה. לזה יש לשאוף בלימוד, על כך יש להוריד דמעות ב ´אתה חונן´. לזכות לזה.

כל טוב


כתבות נוספות