מעמד האישה ומקומן בכתיבת התורה

שלום לך!
אנחנו חיים במציאות לא מושלמת. אצל אחד יש בעיות בריאות, אצל אחר פרנסה, אצל השלישי זוגיות לקויה. בכל בעיה צריך לנסות ולטפל, ויחד עם זאת לתפוס את הרע בפרופורציות אחרות מהנהוג, ולא לשכוח גם את הטוב הקיים. ר' חייא בודאי ניסה לשוחח ולשפר את נישואיו, אך לא תמיד זה הולך. במצב כזה אפשר או לפרק את הנישואים או לחיות בתחושה תמידית של אומללות, או לראות את החיוב בכל זאת. ר' חייא בחר בדרך השלישית. פירוק נישואים מכאיב, במיוחד לילדים, והוא גם לא ערובה לזוגיות אחרת טובה (בעתון 'ידיעות אחרונות' התפרסמה לפני כחודש כתבה שאומרת, שאחוז הכשלונות בנשואים שניים גבוה יותר מבראשונים). ר' חייא לא מציג בפנינו דגם אידיאלי לנישואים. הוא גם לא מדבר על הצד המיני בלבד. חינוך ילדים הוא שותפות בפרויקט שיקר מאוד לשני ההורים. הוא כן מציג בפנינו דוגמא, איך במקום למהר לפרק או לחיות בתלונות תמידיות, אדם לומד להסתכל על הצד החיובי, גם אם הוא לא מרובה.
לשאלתך השניה: אם את יוצאת מנקודת מוצא שהתורה שבע"פ אינה דבר אלוקים, נצטרך להתייחס לנושא הזה. אם זה כן דבר אלוקים - אז מה החשש? ה' אינו זכר ואינו נקבה, והוא מבין את כולנו יותר ממה שאנו מכירים את עצמנו. העובדה שהתורה עוברת בדרך כלל דרך גברים מתבססת על כך שאנו דורשים רמת התמסרות גבוהה מאוד ללימוד, כדי שהצד האנושי יבטא באמת את את רצון ה' ולא יסלף אותו. לחנך נשים לרמת התמסרות כזאת יכניס אותן לדילמה לא הוגנת, בין תפקידן הקלאסי לבין הרעיון החדש הזה. נשים תילחצנה כדי לנסות לעמוד בכל המטלות, והילדים יפסידו את אוירת השלווה שמגיע להם לגדול בתוכה. יחד עם זאת עלינו לזכור שתלמידי חכמים אצלנו אינם נזירים, כמו האידיאל אצל הגויים. הם גדלו עם אמא ועם אחיות, הם נשואים ואבות לבנות. למה שנחשוש שהם לא מכירים את מה שהנשיות יכולה לתרום? יותר מזה: כשמסתכלים על אישוית של תלמיד חכם, נראה שתכונות שנחשבות נשיות כמו רגשות והקשבה - ממוזגות כבר בתוכו. צריך לבדוק אם כל הטענות על קיפוח הן לא חיקוי של הלכי רוח שמסתובבים בעולם הגדול, אבל אין להן על מה להתבסס לגבינו.
כל טוב
טל, חברים מקשיבים