מעיכת אבוקדו בשבת

שלום לך
סמוך לאכילה מותר.
(יש מחמירים לעשות בשינוי למשל בכף)
ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
בברכה אייל משה

חיתוך ירקות ומיעוך בננה ואבוקדו
נחלקו הראשונים אם יש איסור טוחן בחיתוך ירקות לסלט. יש אומרים, שהואיל ויש תועלת מחיתוך הירקות לחתיכות קטנות, הרי שיש בזה איסור טוחן. לעומתם, דעת רוב הראשונים, האיסור לחתוך ירקות הוא רק כאשר לא ניתן לאוכלם בלא שיחתכום, כגון שחותכים אותם לקראת בישול. אבל אם הירקות ראויים לאכילה גם כשהם חיים, אין בחיתוכם איסור. למעשה, כיוון שהמחלוקת נוגעת לאיסור תורה, יש לחוש לדעת המחמירים, ואסור לחתוך ירקות לחתיכות קטנות לסלט (שו"ע שכא, יב). אבל אם מכינים את הסלט סמוך ממש לארוחה, גם למחמירים מותר, מפני שבאופן זה אין חיתוך הירקות כדרך מלאכה אלא כדרך אכילה, שכן רשאי אדם לאכול את מאכלו בשבת כשהוא חתוך לחתיכות קטנות (רשב"א, ב"י, רמ"א שכא, יב). ולכתחילה טוב שגם המכינים סלט לארוחה סמוכה, לא יחתכו אותו לחתיכות קטנות במיוחד (ב"י, מ"ב מה).
מותר למעך במזלג בננה או אבוקדו, ובתנאי שהמיעוך יהיה לצורך אכילה סמוכה. שכבר למדנו, שאין איסור טחינה במה שמכינים לצורך אכילה סמוכה, ובתנאי שלא ישתמש בכלי שמיוחד לטחינה. ויש מחמירים שלא למעך במזלג בננה ואבוקדו אפילו לצורך אכילה סמוכה, אבל בכף מותר למועכם גם לדעת המחמירים, מפני שהוא מועכם בשינוי. וכן אם הם רכים מאוד, מותר לדעת המחמירים למעכם במזלג. ולמעשה, העיקר כדעת המקילים והמחמיר תבא עליו ברכה.

פירוט ומקורות
שלוש דעות נאמרו בדין טוחן. א) לר"ח ורא"ש, איסור טוחן הוא רק כאשר עושים קמח. ב) לרוב הראשונים, אם חיתוכו לחתיכות מכין אותו לאכילה, אסור, ואם הוא ראוי לאכילה כפי שהוא - מותר. וכך דעת רי"ד, ריטב"א, רא"ה, רמב"ן, ר"ן. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם. ג) כל חיתוך ירק לחתיכות קטנות בכלל איסור טוחן. וכך דעת רש"י, או"ז ורא"ם. וחשש בשו"ע שכא, יב, לדעת המחמירים. אבל כתב עפ"י הרשב"א שכדי לאכול לאלתר מותר. ואף שהיתר זה של לאלתר מוסכם על רוב ככל הפוסקים, יש שפקפקו עליו (שלטי גיבורים). ולכן כתבו האחרונים שטוב לכתחילה שלא לחתוך את הסלט לחתיכות קטנות במיוחד (ב"י, מ"ב שכא, מה).

כמה צדדים להיתר ריסוק האבוקדו: א) לדעת רוב הפוסקים, אין כלל איסור טחינה בפרי או ירק שראוי לאכילה כנ"ל ב) אף שהשו"ע (שכא, יב) פסק כדעת המחמירים, מ"מ כאשר מכינים את המאכל לצורך אכילה סמוכה, אין איסור (רשב"א, ב"י ורמ"א). ג) אף אם היה שייך בזה איסור טוחן, לאג"מ (או"ח ח"ד עד, טוחן ב') הואיל וגם אחר המיעוך הם נשארים גוש אחד, אין כאן טחינה כלל. ד) מעיכה בשיני המזלג הוא שינוי מדרך טחינה רגילה (אול"צ א, כח). וכן התירו למעשה ביחו"ד ה, כז; ומנו"א ח"ב ח, יב. אולם החזו"א (או"ח נז) החמיר בזה, ואף חלק על ההיתר לטחון לצורך אכילה לאלתר. וסבר שמיעוך נחשב כטוחן, הואיל והוא מפרק את החיבורים הפנימיים שבפרי. ועוד הוסיף, שאם הוא לצורך תינוק, הרי שלמ"א שכא, יד, אסור כי הוא מכשירו לאכילה. וכ"כ להחמיר בשש"כ ו, א, ובהל' שבת בשבת יב, טו. אבל למועכם בכף התירו כי הוא שינוי. והעיקר להלכה כדעת המתירים, שהיא מבוססת על רוב ככל הראשונים.