שאלה
ראיתי את דברי הרב בנושא.
רציתי לומר, שקשה מאוד להסכים עם דברי הרב אחרי הדברים הברורים של הרמב"ם והשו"ע.
גם ההשוואה של הלכות צניעות להלכות לשון הרע איננה מדויקת לדעתי, כי לא נפסק בשו"ע "יתרחק מהשיחה מאוד מאוד" לעומת זאת כן נפסק ש"יתרחק מן הנשים מאוד מאוד"
ולא דווקא יתרחק מהפריצות, משמע שחז"ל הורו להחמיר מעבר למה שברור שהוא אסור.
וכן לגבי שאר ההלכות שאין דומה להם ברמת חומרתן לגבי קריצה, רמיזה ושאילת שלום אישה. אי אפשר להשוות את זה בכלל להילכות לשון הרע.
אז איך כך פוסק הרב?
האם לא ברור שפוסקי כל הדורות היו מתנגדים למעורב לכתחילה?
ואכן כל מי שלא עובד על עצמו יודע שככל שהסניף פחות נפרד, כן גדילה המכשילה. זה לא סוד וכל מי שמנסה יראה את זה מיד.
איך אפשר להתעלם כשהמציאות מוכיחה שחששם של רבותינו הינו נכון בפועל?
(אני לא נכנס להאם לאסור או לא כי זה יותר מסובך ותלוי בהמון דברים. השאלה היא ברובד האידאלי)
אני די בטוח שבגלל דברי הרב בנושא הזה, יש כמה רבנים חשובים שאינם מתחשבים בדעותיו, ואפילו כאלה שאומרים שהרב מוליך תהליך של רפורמה בציבור הדתי לאומי, כיוון שאינו פוסק כהלכה המסורה לנו בנושא הזה.
שבוע טוב.
תשובה
שלום וברכה
את עמדתי כתבתי.
אתה כמובן יכול לסבור אחרת, ולטעון כי דברי הרמב"ם והשו"ע אינם מאפשרים חברה מעורבת.
בנושא לשון הרע אין בכלל הלכות בשולחן ערוך. ברם, הדברים החמורים על לשון הרע ועמדת הרמב"ם שהוא חמור מעריות (!) מחייבים את המסקנה שכתבתי.
לא זו בלבד, אלא שחלק מההתרחקות מהפריצות הוא להפסיק לראות בנשים מפלצות המאיימות מינית כל הזמן.
בניגוד מוחלט למה שכתבתי, קריצה רמיזה ושאלת שלום לאישה חמורים הרבה הרבה פחות מלשון הרע, וזאת לאור כל מקורות ההלכה.
ברם, אין לי עניין להמשיך את הדיון בנושאים אלה. את עמדתי כתבתי. והרוצה – יבחר.
כל טוב