שאלה
לרב שלום. מס' שאלות:
א. לפעמים כשאני מתפלל 18 [לדוג' כשהתחלתי קצת מאוחר] יוצא שכשהחזן נמצא קצת לפני קדושה אני נמצא קצת לפניו [ברכה שנייה לדוגמא]. מה עליי לעשות? "להריץ" קצת ואז אזכה לומר קדושה, או שאני לא יכול כי זו רק התפילה הראשונה שלי [ולא חזרה]?
ב. שמעתי שאחת הבעיות ברחיצה בשבת זה שאסור לנגב את הגוף.
איך אפשר להתקלח בשבת בלי הבעיה הזאת?
מה ההבדל אם מנגבים את הגוף או שמנגבים את הידיים? הרי בנטילת ידיים מנגבים ידיים.
ג. אם יו"כ זה יום כפרה ור"ה זה יום הדין, אז הסדר היה צריך [לכאורה] להיות כך: עשרת ימי תשובה [שבהם חוזרים בתשובה], לאחר מכן יום כיפור [שבו מכפרים לנו על העוונות], ולמחרת יום הדין [כך שאנו מגיעים ליום הדין "נקיים"]. אשמח לדעת למה זה לא כך [מה לא הבנתי במהות החגים].
תודה רבה, כתיבה וחתימה טובה.
תשובה
א.אפשר לומר "קדושה" עם הציבור, במקומה בתפילת הלחש שלך.
ב.אין בעיה בניגוב הגוף, אלא יש בעיה בסחיטת שער הגוף, ולכן כתוב ב"שמירת שבת כהלכתה", חלק א', פרק י"ד, סעיף י"א: "נוהגים שלא לרחוץ את כל הגוף, אפילו במים קרים". ובהמשך "וכשהוא מצטער, כגון ביום שרב, מותר אף להתקלח במים כאלה (=קרים), ויזהר שלא לסחוט את השערות".
רחיצה כל הגוף במים חמים, גם אם חוממו לפני השבת- אסורה. גם לא את רוב הגוף, וגם אם רוחצים את רוב הגוף אבר אבר בנפרד.
ג.ראש השנה הינו יום שבו "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (="יום הדין"). הידיעה של האדם שהוא עומד לדין, מטרתה להעביר את האדם תהליך של התבוננות פנימית, ושינוי בהתנהגותו. אם היה קודם יום הכפורים, והאדם היה מגיע לראש השנה "צח כשלג", הרי משמעות הדין של ראש השנה היתה מתרוקנת...