מס' שאלות הלכתיות

שלום לך
א. הברכה נקראת על המחיה - "מעין שלש" (קיצור ברכת המזון)וזה הנוסח-[ברוך אתה ה´ אלהינו מלך העולם על : ]

על היין אומר:
הגפן ועל פרי הגפן

על פירות שמשבעת המינים אומר:
העץ ועל פרי העץ

על חמשת מני דגן אומר:
המחיה ועל הכלכלה

וכשאכל מן חמשת מני דגן וגם שתה יין אומר :
המחיה ועל הכלכלה , על הגפן ועל פרי הגפן,

[ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת
לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. רחם ה´ אלקינו על ישראל
עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מזבחך ועל היכלך
ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו והעלנו לתוכה, ושמחנו
בבנינה, ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה
ובטהרה,]

בשבת: ורצה והחליצנו ביום השבת הזה,
בר"ח: וזכרנו לטובה ביום ראש החדש הזה,
ביו"ט: ושמחנו ביום חג ) פלוני ( הזה,
בר"ה: וזכרנו לטובה ביום הזכרון הזה,

[כי אתה ה´ טוב ומטיב לכל, ונודה לך על הארץ]

על היין אומר: ועל פרי הגפן, ברוך אתה ה´, על הארץ ועל פרי הגפן.

על פירות משבעת המנים אומר: ועל הפירות, ברוך אתה ה´, על הארץ ועל הפירות.

על חמשת מני דגן אומר: ועל המחיה, ברוך אתה ה´
על הארץ ועל המחיה.

על חמשת מני דגן עם יין: ועל המחיה ועל פרי הגפן,

[ברוך אתה ה´, על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן.]

(הערה: על פירות שגדלו בא"י יש להגיד : "ועל פירותיה" במקום "ועל הפירות", וכן יש להגיד על יין א"י "על פרי גפנה" במקום "ועל פרי הגפן". )

ב. אם לא יודעים - שואלים או שאוכלים גם לחם וברכת המזון פוטרת הכל

ג. לאחר הנטילה. ואם אין מים באותו מקום מוודא שהידיים נקיות ומברך

ד. הדברים הנאמרים בשקט יכולים להיות כנוסח שלך ומה שנאמר בקול - ע"פ החזן

ולהלן הרחבה בנושאים אלו מספרי פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ולהרחבה עיין נבספרים באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=1029
בברכה אייל משה

שאמרו חכמים (ברכות לה, א): "אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל... וכאילו נהנה מקדשי שמים". ועוד אמרו (ברכות לה, ב): "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל". כי המגמה של כל הבריאה היא לגלות את דבר ה´ בעולם, וזה גם ייעודם של ישראל, שנאמר (שם מג, כא): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". וכאשר אדם נהנה מן העולם בלא לברך, הרי הוא גוזל את הקב"ה ואת ישראל.
אבל אם הוא מברך לה´, לא רק שאינו פוגע בבריאה, אלא להיפך, הברכה נחשבת לגילוי שם ה´ במדרגה גבוהה יותר מעצם קיומו של אותו נברא. שהברכה מגלה את שורשו של המאכל הטעים והיפה, שהקב"ה בראו. וזוהי תכליתו העליונה של כל נברא, שיתקדש על ידו שמו של ה´ בעולם. ואף המברך עצמו זוכה על ידי כך להתרומם ולהתקשר לה´.
וזהו שאמרו חכמים (ברכות שם), שלפני הברכה, כל הארץ ומלואה שייכת לה´, ואין לאדם רשות ליהנות ממנה, שנאמר (תהלים כד, א): "לַה´ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". אבל אחר שהאדם מברך, רוצה ה´ שיהנה מכל אשר ברא למענו בארץ, שנאמר (תהלים קטו, טז): "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לה´ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם".
עוד מבואר שם בתלמוד, שמי שאינו יודע לברך, תקנתו שילך אצל חכם וילמדנו ברכות. כפי הנראה לא מספיק ללמוד את הברכות בשטחיות, צריך ללכת לחכם, כדי לעמוד על סודן ומשמעותן של הברכות, כדי שידע כיצד לקדש על ידן את שמו של הקב"ה כראוי

שני סוגים של ברכות על האוכל ישנן, לפני האוכל ואחריו. הברכה שלפני האוכל, היא הברכה שמברכים לה´ על ההנאה מהאוכל, והסברה מחייבת זאת, שאין לאדם ליטול דבר להנאתו מעולמו של הקב"ה בלא נטילת רשות והכרה בכך שהקב"ה ברא אותו. וסברה זו פשוטה ומחייבת כל כך, עד שלא הוצרכה התורה לצוות על כך, כי נכון שיעשה זאת האדם מדעתו.
וכשם שראוי לאדם שמקבל מתנות מחבירו להודות באופן ייחודי על כל מתנה, ואילו זה שמודה על הכל בנוסח סתמי, מראה שאינו מבחין במהות המתנה, וממילא תודתו מאבדת את משמעותה, כך ראוי לאדם לנהוג כלפי שמיים. לפיכך תקנו חכמים להודות בברכה מיוחדת על כל סוג וסוג של מאכל (ועיין להלן ח, ד).
על לחם מברך: "ברוך אתה ה´ אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ" (להלן ג, א). ועל מיני מזונות מברך: "ברוך אתה ה´ אלוהינו מלך העולם בורא מיני מזונות" (להלן ו, א). ועל יין מברך: "ברוך אתה ה´ אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן (להלן ז, ג). ועל פירות העץ מברך: "ברוך אתה ה´ אלוהינו מלך העולם בורא פרי העץ". ועל פירות האדמה מברך: "ברוך אתה ה´ אלוהינו מלך העולם בורא פרי האדמה" (להלן ח, א-ב). ועל שאר מאכלים שאינם גדלים מהארץ, כדוגמת בשר וחלב מברך: "ברוך אתה ה´ אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו" (להלן ח, ג). וכל ברכה וברכה מגלה את שורשו האלוקי המיוחד של המאכל, ולכן יש לדקדק מאוד בברכות, שלא לברך על מין אחד את ברכתו של חבירו.

ה - הברכה שלאחר האכילה
הברכה שלאחר האכילה יש בה חידוש, שכן אחר שכבר הודינו לה´ בברכה שלפני האכילה, לכאורה אין עוד צורך להודות לה´ לאחר האוכל. ועל כן נצטווינו בתורה, שגם אחר שנאכל ונשבע, נתבונן בכל הטובה שהשפיע ה´ לישראל, ונודה לה´ ונברך על כך, שנאמר (דברים ח, י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה´ אֱלֹוהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". יש במצווה זו הדרכה חשובה מאוד. בדרך כלל, כאשר אדם רעב, הוא יודע שהוא זקוק לעזרה, והוא צועק אל ה´. אבל כשהוא שבע וטוב לו, הוא עלול להסתפק בשמחה הפשוטה והמגושמת שיש לו מן האוכל ולשכוח את ה´; לשכוח שעדיין ניצבים בפנינו אתגרים עצומים - להתגדל באמונה, לגלות שכינה בארץ הטובה אשר נתן לנו ה´, להתקשר אל הברית שבין ישראל לה´, להתקשר אל התורה הקדושה, לבקש על ישראל ועל ירושלים ובית המקדש, ולתקן עולם במלכות שד-י. כל היסודות הללו, באים לידי ביטוי בברכות שאנו אומרים בברכת המזון, כמבואר בהמשך (ד, א-ד).


לברכת המזון המלאה זוכה רק מי שאכל פת. ומי שאכל משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, זוכה לברך ברכה אחת שהיא תמצית של ברכת המזון, ועל כן היא נקראת ´מעין שלוש´, שיש בה תמצית של שלוש הברכות שבברכת המזון. ונחלקו הפוסקים בשאלה, האם חיוב ברכה זו מהתורה או מדברי חכמים (להלן י, א-ב).
כהמשך לכך תקנו חכמים, שכל מי שאכל או שתה ונהנה ממאכלים שאינם משבעת המינים, יברך לאחר אכילתו ושתייתו ברכה קצרה לה´, הלא היא ברכת ´בורא נפשות´ (להלן י, ד). אלא שכדי לברך ברכה אחרונה צריך שיאכל אדם לכל הפחות כ´זית´, או ישתה כשיעור רביעית, כדי שתשאר לו מזה תחושה של נחת, שמתוכה אפשר יהיה לברך, ושיעור זה יבואר להלן (י, ה-י).
כאן המקום להוסיף, כי לעיתים מתפשטת בנפשו של האדם עגמומיות לאחר האכילה. אולי בגלל התקווה שהיתה לו לפני שהתחיל לאכול, שהמאכל הטעים יפיג את עצבונו ויביא אותו אל סיפוקו, והנה הוא אכל ונשאר עצוב. ולפעמים תחושת הכבדות שמתגברת לאחר הסעודה, גורמת לדיכאון מסוים. ולפעמים הוא מצטער על כך ששוב נכשל באכילה יתירה, ועתה בטנו מלאה והוא מרוגז ומיואש מעצמו. על ידי אמירת ברכת המזון בכוונה, יכול האדם להעלות את עצמו מן התחושות השליליות הללו, ולהעניק לאכילתו משמעות ערכית. ואפילו אם הפריז ואכל יתר על המידה, אם יאמר את הברכה בכוונה יתירה, עדיין הברכה תוכל לתקן את מה שפגם, ולהפוך את הכבדות והייאוש לחיוניות ושמחה (עיין מידות ראיה, העלאת ניצוצות ו). וזה עניינה של כוס היין, שמברכים עליה ברכת המזון בסעודות גדולות, כדי לסיים את הסעודה בהתעלות של הודאה ושמחה לפני ה´ (עיין להלן ה, יג).

- המתפלל במניין בעל נוסח אחרhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=513