מס' שאלות (ארוך)

שלום וברכה!

שאלות רבות שאלת וניכר מהן שאכפת לך מהנפש שלך, מעבודת ה´ שלך, תפקידך בעולם הזה ושאר הדברים הרוחניים ועל כך מגיע לך יישר כוח עצום. טרם אענה על השאלות שלך (וגם זה אצטרך לעשות בקצרה מפאת קוצר הזמן והיריעה שניתן להרחיב באינטרנט כי ברוב הדברים צריך הדרכה צמודה של רב) אומר לך דבר - אתה לוקח את הדברים בצורה קיצונית מדי והרי לימדו אותנו חז"ל ואחריהם גדולי ישראל וביניהם הרמב"ם שיש להתרחק מקיצוניות וללכת בדרך האמצע, בשביל הזהב. ומה מלמד אותנו ללכת בדרך האמצע? המצוות והדינים בלי החמרות מיותרות ושכל הישר.

לאחר הקדמה זו נעבור לשאלות.

1. אין כל חובה להיות בשמחה תמיד. הרי החכם מכל אדם שלמה המלך אמר שלכל דבר יש זמן משלו. "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: [עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד]: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:" (קהלת ג/א-ח). הבעיה היא יאוש בגלל העברות ושקיעה בתוך ייאוש זה. כי הייאוש גורם לחוסר מעש וכתוצאה מכך להימנעות מהתיקון וחיים עם העברה כל הזמן. הרי כל רעיון התשובה הוא שאדם משליך את העברה לאחור ועזיבה של ההתעסקות בה. זו הכוונה "שבע יפול צדיק וקם" - צדיק גם אם נופל (והוא נופל כי אין אדם בארץ ולא יחטא) הוא צדיק כי הוא יודע שיש לעבוד קשה ויש להשליך את העברה לאחור ע"י הימנעות מההתעסקות בה לאחר שלבים המחייבים של התשובה - חרטה, וידוי, קבלה לעתיד בלב שלם וקבלה שלא לעשות את העברה שוב בלב שלם.
מבאר הרמב"ם בהל´ תשובה פ"ב הל´ ב "ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו [ויסירו ממחשבתו ]ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו´, [וכן יתנחם על שעבר] שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו´, וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו". והנה אומר הרמב"ם שיש להסיר מהמחשבה את מה שהיה ולפתוח דף חדש ולא להתעסק בחטא. כמו כן כל נושאי כליו של הרמב"ם שואלים על הביטוי שהביא הרמב"ם "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", הייתכן? הרי אם הקב"ה מעיד עליו שלא יחזור שוב, אז נלקחה הבחירה החופשית מהאדם (עיין לחם משנה על הלכה זו)?! פירוש יפה נותן הגרי"ד סולוביצ´יק זצ"ל בספרו "איש ההלכה" (אמנם אין כרגע ספר תחת ידי ואייני יכול לצטט לשונו בדייקנות, אך אביא את העיקרון העולה מדבריו) - הכוונה היא שברגע שאדם עומד ומתחרט על החטא ועושה את התשובה ובאותו רגע הוא עושה את הדבר בלב שלם כ"כ שהקב"ה אומר שברגע זה הוא במציאות שלא יחזור לחטא לעולם וזו תשובה מתקבלת ומספיקה. כלומר באותו רגע אדם במציאות נפשית של חרטה שאם ימשיך כך באותה הרמה מכאן והלאה הוא לא יחטא שוב. כמובן שאין זה אומר שאדם לא יפול בעתיד, אך אם הוא נופל וקם מתוך תשובה כפי שהסברנו הוא צדיק. ואם הוא לוקח את הנפילה כמנוף להתקדמות רוחנית, אז עוונותיו נהפכים לזכויות. מכאן אתה למד צריך להביע רגשות עמוקות של חרטה ואין זה רגע של שמחה כלל וכלל, אלא רגע של התכנסות פנימית וחרטה ואז באה הנחמה בעקבות התשובה.

לגבי היעטפות מעבודת ה´. ראשית בעבודת ה´ אין פטנטים ואדם לעמל נולד, לכן לא תמיד קל לעבוד את ה´ בצורה אמיתית. אך אין זה אומר שצריך להתייאש ולא להמשיך. ברם, אתה לא מדבר כ"כ על עבודת ה´, אלא יותר על התמודדות עם יצרים שונים וגם על חוסר שמחה ותשוקה בלימוד תורה.

בעניין הזה חז"ל הדריכו אותנו כשפוגע בך מנוול הזה משוך אותו לבית המדרש. כלומר מלחמה חזיתית ביצר קשה ביותר וחסרת כ"כ תועלת. אלא על האדם להשתמש באותו יצר כשהוא מתעורר ולנתב אותו להתרוממות. הרי אמרו חז"ל בסוף פרק ראשון של בבא בתרא ששטן ופנינה לטוב התכוונו. ולמה הכוונה? שביצר הרע יש צדדים חיוביים ויש להשתמש בהם ולנתביו בצורה נכונה ובכך תבוא להרמוניה בין גוף לנפש. היצר אומר לשחק משחקים ולראות סרטים - אין בעיה, תן לו את מה שהוא רוצה, אך תמלא אותו בתוכן הרוחני. היצר בסה"כ רוצה גירוי של הכוחות החזותיים של הגוף ואנו ניתן לו - צפה בשיעור מוקלט, צפה בסרט בעל משמעות עמוקה (אך אל תגזים עם זה), שחק במשחק על מבנה המשכן (יש כאלה) וכד'. כך אין מלחמה חזיתית.

לגבי לימוד תורה. אתה מנסה בכוח להשליט על עצמך את הלימוד. זו גם דרך ויש שאמרו שיש לילך בה ובסוף תבוא לתשוקה והנאה. אך, לענ"ד, דרך זו נכונה כשלב שני ולא כשלב ראשון, אלא בשלב הראשון עליך למלא המלצתם של חז"ל "אין אדם למד, אלא במקום שלבו חפץ". דהיינו תבחר תחומים שבאמת באמת מעניינים אותך ומרתקים אותך ותלמד אותם ביסודיות. כך תקבל גם הנאה, גם הרגל בלימוד תורה ואז בהמשך תוכל לעבור וללמוד גם דברים אחרים מתוך הרגל, תשוקה והנאה. כמו כן חשוב מאד לקבוע שעות קבועות ללימוד ולמנוחה ולא לחרוג מהם. אז יהיה לך שעת לימוד וכמה דקות למשחק או סרט בעל תכנים ראויים שיהיה כמנוחה.

גם לא כדאי להיכנס לאובססיה וטרדנות מכוונות בברכות. הרי שלחן ערוך אורח חיים סימן ה' מלמד שהעיקר בברכה ותפילה זה כוונה לפירוש ומשמעות המילים וזהו. רק כשתעלה בדרגות הקודש ותעבור את השלב של כוונה לפירוש המילים שאתה אומר, תוכל לכוון כוונות יותר נשגבות. אך כבר העיר על זה נודע ביהודה (אחד מגדולי האחרונים - רבי יחזקאל לנדא) שכוונות נשגבות היא נחלתם של תלמידי חכמים שמדו את התורה על בוריה ושולטים בכל חדרי התורה. כל עוד אינך שם השאר עם כוונה הפשוטה של פירוש והבנת המילים שאתה אומר.

בנוסף לכך אני רואה שהיחס שלך לעולם הזה מוטעה ומסוכן. אסור לתפוס את העולם הזה רק כעולם של שקר וכמקום של תיקון חטאים בלבד. זו טעות והבנה שגויה של דברי מקובלים. בלי עולם הזה, בלי טעויות, בלי שגיאות אין כל משמעות לאדם, אין כל משמעות לעולם הבא, אין כל משמעות לתורה. שים לב תורה לא מזכירה עולם הבא ולו פעם אחת. למה זה? כי זה לא חשוב באמת. מה שחשוב זה עולם הזה, הליכה בדרכי ה', חיפוש כיצד להיות אדם טוב יותר ולהגיע לשלמות שלך כאדם גם אם שוגים ולפעמים נופלים, תיקון עולם במלכות ה' ולהיות שוטף עם בורא עולם במעשה בראשית ע"י יישוב העולם ותיקונו. התורה מדריכה דווקא לתפיסה זו ועולם הבא הוא בונוס שתקבל בסופו של דבר. אתה מנסה להיות כל הזמן מישהו אחר והקב"ה רוצה שתהיה אתה עם החולשות שלך ועם הצדדים החזקים שלך ואתה הוא זה שימצא את דרכו בעבודת ה' וימצא כיצד להתעלות במעלות הקדושה והטהרה גם אם דרכיך תעבור דרך נפילות ומכשולים. כפי שאמר ר' זושא " אם הקב"ה ישאל אותי למה לא הייתי משה רבינו אדע מה לענות, אם הוא ישאל למה לא הייתי דוד המלך, אדע מה לענות. אך אם הוא ישאל למה לא הייתי ר' זושא לא אדע מה לענות". דע לך העולם הזה לא רק עולם של שקר - אולי הוא עולם של שקר מנקודת מבטו של מלאכי עליון והקב"ה, אך אנו לא מלאכים ולא הקב"ה וזה העולם שלנו שבו עלינו ליישם דברי ה' וזה עולמו של הקב"ה והוא רוצה שנפעל כאן בעולמו. אם תצעד בעבודת ה' מתוך תפיסה כזו, תראה כמה דברים יראו הרבה יותר קלים ותחיה ביותר הרמוניה בין גוף לנפש.

2. ראשית יש סוברים שבימינו כבר אין רוח רעה וביניהם הרה"ג הרב עובדיה יוסף שליט"א בהתבססות על שיטת בעלי התוספות ולא רק על שיטתם. הרמב"ם למשל לא הזכיר בשום מקום ענייני רוח רעה.
אך אם אתה חושש לרוח רעה בכל זאת, אז רק דבר שהוא בעל גודל כלשהו מעל האבקה בעייתי. כלומר דבר שיש לו איזושהי צורה גם אם היא קטנה.

3. לא תקבל רשימה ואיש לא יכול לומר לך מהי הרשימה של התיקון שלך ושל תפקידך בעולם. מה שאתה כן יכול לעשות, זה לבחון את הכישרונות שלך וצדדים החזקים שלך ולפי זה לקבוע במה להתעסק וכיצד להפעיל את הצדדים הללו כדי להשתלם בעובדת הקודש וגם להביא תיקון ולו הקטן ביותר בעולם הזה.

לגבי ההתמודדות. עשה פרה פרה, אסור לעשות הכל בבת אחת כי רק תשבר. כך על עצמך תמיד משהו קטן שיש לשפר ותשפר אותו וכן הלאה דבר אחר דבר.

4. בתיקון מידות לעולם לא תדע אם סיימת או לא וגם תגלה עם הזמן שתמיד יש מה לתקן. לכן מתקנים מידה א' ואז אם אפשר בו זמנית או לאחר זמן מידה ב', אז מתקנים אותה וכן הלאה כל עוד אתה יכול לעשות כמה תיקונים ביחד ותמשיך להשתלם בתיקון המידות הלאה והלאה עד אין סוף.

5. אמרו חז"ל מי שלא יודע להוכיח שלא יוכיח. הרציונל שבדבר כי מי שמוכיח ולא יודע לעשות זאת רק גורם נזק גדול יותר. לכן תתקן את עצמך ואל תבקר אחרים. ניתן להגיד דבר שנשמע ובעדינות כאשר הדיבור מופיע לא כתוכחה מתוך עמדה מתנשאת, אלא כבקשה ומתוך ראיה של נקודת זכות, כאשר אדם משקיע מחשבה מרובה טרם יציאה לתוכחה. הדברים נכונים בכל סוגי עברות וגם בחמורות שבהן.

6. קרא שוב סעיף 5 ובנוסף לכך תקן מידת הכעס, עצור לפני שאתה מתפרץ ספור עד 10, תנשום עמוק ותחשוב למה אדם עשה כך או אחרת מתוך נסיון למצוא תירוץ המלמד זכות. אז כשתפנה לאדם תדבר בנחת ומתוך רצון לעזור לך להבין אותו. אל תנסה להיכנס לנעליים של ר' זושא, אלא תנסה להיכנס לנעליים של האדם שעליו אתה רוצה להפיל ביקורת ולהבין אותו מתוך נקודת מבטו.

7. לא כ"כ הבנתי שאלתך. אתה רוצה תיאור פסיכולוגי או אתה רוצה לדעת כיצד מגיעים להזדהות?

8. הרהורים רעים אלו הרהורים שמגרים את היצר ומעלים בך צדדים אפלים. אך אם מתייחסים לדברים שבצנעה כדברי תורה וניגש אליהם מתוך המחשבה תורה היא וללמוד אני צריך בקדושה וטהרה, אז אין זה משנה מתי לומדים מסכת נידה או הלכות נידה. אלא בכל זאת יש ללמוד את הדינים ולהבין את החילוקים והסברות לעומק ולא לשקוע בציורים דמיוניים.

9. עיין שוב סעיף 1.

10. הכלל הוא לא מצילים אחרים מחטא ע"י כניסתך לחטא. אם צריך יש להתרחק מחברה המקללת ומדברת לשון הרע. לא כולם חיים כך. עובדה אני חיי בין החילונים ויש לי יחסים מעולים עמם והרי לא כולם שומרים על פיהם, אך כשאני נמצא (כך גם היה טרם היותי רב) הם מדברים אחרת - הם מדברים בצורה נקייה. הכל תלוי בך.

11. לא צריך להתנצל בפני דומם או חיות. אך יש לזכור שאסור לפגוע בין בדומם בין בחי סתם כך כשאין כל תועלת בדבר. הרי איסור בל תשחית ואיסור צער בעלי חיים איש לא ביטל. הפגיעה היא לא בדומם, אלא בראש ובראשונה בנפש שלך ובמידותיה.

12. לא צריך להקפיד על טפח או על טפחיים, אלא לגלות מה שצריך לגלות כדי לעשות צרכים ולא להתלכלך ותו לא. צריך לזכור בימים הקדמונים היה כותונת כמו שמלה ואז מרימים את הכותונת למעלה מעל האבר עד טפח ומאחור עד טפחיים וכך לא מתלכלכים ולא מגלים יותר מדי. היום אנו הולכים עם מכנסיים, לכן יש להתאים את הדין לפי הלבוש שלנו.

13. תבדוק מה הן הכישרונות שלך ואיפה תוכל לתרום הכי הרבה וכך תבחר את הדרך. לא כולם חייבים להיות רבנים. עדיף תהיה רופא טוב מאשר רב גרוע.

14. גאולה לא מגיע במכה, אלא קמה קמה. ב"ה זכינו לשלטון עצמאי - מדינת ישראל שהיא ראשית גאולתנו, זכינו לקיבוץ גלויות. לכן הגאולה כבר כאן, אלא שהיא תהליך ומתי התהליך יסתיים ואיך הוא פועל יודע רק הקב"ה. ועל אנשים שמנסים לומר מתי תבוא הגאולה ואיך עם תיאורים מדויקים ותאריכים מדויקים אמרו חז"ל "תפח רוחם של מחשבי קיצים".

15. האיסור לא נובע מצד ההתנגשות בין טומאה לבין טהרה, לא מצד הסכנה - רוח טומאה יכולה לפגוע בגופו של האדם ולפגום. ברם, כאמור יש סוברים שבימינו אין רוח טומאה.

16. לא, "דע מה שתשיב לעצמך" כוללת לימוד הרבה מוסר ואמונה. רק אדם השלם באמונתו שלמד תנ"ך, ש"ס ופוסקים, אמונה ומוסר יכול להתעסק בשאלות הקשורות ל"דע מה שתשיב לאפיקורס". כדי להשיב לאפיקורס צריך לדעת היטב את הצדדים של כפירה ודתות אחרות, תרבויות ומדעיים בצורה יסודית כאשר אתה כבר בקיא בכל התורה או לכל הפחות שלם באמונתך ועומד איתן בה.

17. הטעם העיקרי הוא בעיה של שינה המביאה לקישוי האיבר. האמת גם בריאותית זה לא בריא. את החלק של האונס לא כ"כ הבנתי מה ברצונך לשאול.

18. זו שאלה שהתשובה עליה משתנה מאדם לאדם ואין כאן תשובה חדה וחד משמעית לכולם. לכן לא ניתן לענות על שאלה זו באינטרנט בלי היכרות אישית.

19. אדם צריך להשתדל כמה שיותר ע"פ הכישרונות שהקב"ה חנן אותו ועד קצה היכולת. עם הרבה עמל וטרחה גם מי שחלש במשהו מסוים יכול להצליח. הרי הפסגה היא בסופו של דבר לדעת כל מה שאפשר לדעת בכל חדרי התורה ובכל החכמות של העולם וגם בלשונות של בני אדם. הרי חכמי סנהדרין ידעו 70 לשונות וידעו חכמות של האומות בנוסף לשליטה בכל חדרי התורה. ברם, לא כולם יכולים להגיע רמה הזו, לכן הכל ע"פ היכולת וההשתדלות של האדם.

20. מי שלא סיים לימוד ש"ס ופוסקים לא יגע בלימוד תורת הנסתר כלל. אמנם, אולי ניתן ללמוד קצת זהר כספר מדרשי חז"ל, אך לא לקבל את הדברים כתורה מסיני בלי יכולת להבין את העומק של הדברים. הבעיה שאת העומק אי אפשר להבין בלי בקיאות בש"ס ופוסקים. לכן עדיף לא להיכנס לזה. אם תופסים את הדברים כפי שהם וכתורה מסיני וכדבר מחייב סופית, בקלות מגיעים לקלקולים גדולים ועיוותים נוראיים.

עלה והצלח!

בברכה,

חיים בריסק