שאלה
האם יש לחשוש ממסתננים לישראל שיגזלו מקומות עבודה? הרי פרנסה היא מאת ה׳?!
תשובה
שלום
הקב"ה שולח ברכה ואנחנו מכינים את הכלי "הרחב פיך ואמלאהו" ומי שמעסיק מסתננים במקום יהודים שובר את הכלים. נאמר בתורה (ויקרא כה, יד): "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו".מכאן למדו חכמינו ז"ל בספרא, שבאה התורה להורות לנו, שבכל קנייה או מכירה שאנו מבצעים, יש להעדיף את עמיתך, דהיינו את זה שעמך, שהוא אחיך היהודי.אפילו אם המחיר שהיהודי תובע עבור אותו מוצר גבוה במעט, עדיין מצווים אנו להקדימו. וכן כשאנו מוכרים, והגוי מציע מחיר מעט גבוה מהמחיר שהיהודי מוכן לשלם, בכל זאת עלינו להקדים את היהודי (אהבת חסד ח"א ה, ז).
וכיום ישנן סיבות נוספות שלא לתת עבודה לפועל ערבי, לא רק מהצד החיובי של העדפת היהודי, אלא גם מן הצד השלילי, שלא לתת פרנסה לערבי.
ושלושה טעמים לכך. ראשית, מצווים אנו במצוות ישוב הארץ, כלומר מצווים אנו לרשת את הארץ, כדי שתהיה בידנו ולא ביד אומה אחרת, כפי שהגדיר את המצווה הרמב"ן (עיין לעיל ג, א-ב). ומאחר שעדיין נטוש מאבק על ארץ ישראל, ועדיין הערבים לא הסכימו בלב שלם שהארץ שייכת לנו, מוטלת עלינו המצווה למנוע את אחיזתם בארץ, עד כמה שיותר, ובכך למנוע את האפשרות שלהם להיאבק כנגד ישיבתנו כאן. וברור הוא, שעל ידי נתינת מקומות תעסוקה לערבים אנו גורמים לתוצאה הפוכה: מחזקים את אחיזתם בארץ, ולא מאפשרים להם לחשוב ברצינות על הגירה.
מצווה שניה, הקשורה לזה, היא מצוות "וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב). ופירושה: שלא לתת לגויים חנייה בקרקע של ארץ ישראל. כלומר, אסור למכור לגוי, שאיננו גר-תושב, קרקע או בית בארץ-ישראל. גר-תושב הוא גוי שהסכים לקבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, וגם הסכים לקבל את עיקרי אמונת ישראל, ואת העובדה שהארץ הזו שייכת לנו (כמבואר לעיל ה, א-ב). ושוב, מאחר שלצערנו רבים מהערבים אינם מכירים בכך שארץ-ישראל שלנו, ממילא אסור למכור להם בארץ בית או קרקע. המציאות היא שבעקבות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאת השנים האחרונות, היגרו לארץ מאות אלפי ערבים שבאו לחפש עבודה בהתיישבות היהודית המתפתחת. יש להניח ולקוות, שאם בהדרגה נלך ונמעט את תופעת העסקת הערבים, ההגירה הערבית החוצה תתגבר, ואלו שיישארו בארץ יהיו קרובים יותר להגדרה של גר-תושב.
לצערנו, בתקופה האחרונה נתווסף עוד שיקול כנגד העסקת ערבים, והוא מצד החיוב של "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". שכן אירעו מקרים, שפועלים שהיו נחשבים במשך שנים ארוכות לנאמנים, קמו על מעסיקיהם ורצחום נפש. ואפילו אם הפועלים של מעסיק זה אינם עוסקים ברציחה, מכל מקום, ריבוי הפועלים הערבים בתוך הערים היהודיות מאפשר לרוצחים לבצע את זממם ביתר קלות.
וכל זה אמור כמובן לגבי ערבים, אבל לגבי גויים אחרים, שאינם נאבקים נגדנו על הארץ, אין שום סיבה לשלול את העסקתם, כל זמן שהיא אינה על חשבון הפועל היהודי.
יש להוסיף, שכל מה שאמרנו שצריך להשתדל שלא להעסיק ערבים, הכוונה שמלכתחילה עדיף שלא להעסיק ערבים שאינם ראויים למעמד של ´גר-תושב´, אבל בפועל כאשר מעסיקים פועל ערבי, חייבים להתייחס כלפיו במלא הכבוד וההגינות. אסור לבזותו, לעושקו ולהלין את שכרו. ראשית, מפני חובת ההגינות של מעסיק כלפי העובד. שנית, יתכן שערבי זה הוא הגון וטוב, ובכלל ההגדרות של "גר תושב", שכלפיו אנו חייבים להתייחס לא רק בהגינות אלא אף בחסד.
ולהלן הרחבה ומקור התשובה לשאלתך מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=353