מספר שאלות

שלום
1. את מברכת ברכת המזון
2.כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי", חילול ד´ הכאיב לדוד כאילו פגעו בעצם חייו.
3. ביאר הרמב"ם במורה נבוכים שדוד המע"ה התלבט בעניין גילוי הצדק האלוקי בעולם (רשע וטוב לו) עד שהתבאר לו ש"הדברים אין לעיין ולהסתכל בהם רק בסופס לא בתחילתם" ורצונו לומר שבמבט כולל כשבוחנים את כל חיי האדם רואים שהצדיקים רווים נחת והרשעים הפסידו

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=1029
בברכה
אייל משה

לפעמים אדם חושב לאכול מעט מאפה מזונות (´פת-הבאה-בכיסנים´), ולכן הוא מברך בתחילה ´מזונות´, אך [לאחר שהתחיל לאכול נגרר ואכל עוד ועוד עד שמצא עצמו שאכל כשיעור קביעות סעודה - אף שבתחילה בירך ´מזונות´, בסוף יברך ברכת המזון.] ואם לאחר שטעם מן המזונות החליט לקבוע עליהם סעודה, אם במה שהוא מתכוון לאכול מכאן ואילך יש כשיעור קביעות סעודה, יטול ידיו ויברך ´המוציא´. ואם אין במה שהוא מתכוון לאכול אח"כ שיעור קביעות סעודה, יכול להמשיך לאכול על סמך ברכת ´מזונות´ שבירך בתחילה. ובסוף, כיוון שאכל שיעור קביעות סעודה, יברך ברכת המזון (שו"ע קסח, ו; מ"ב כו).
פיצה
[ברוב המקרים דין הפיצה כדין לחם, משום שבדרך כלל בצק של פיצה הוא כמו בצק של לחם. ואף שמניחים על הבצק גבינה צהובה ורסק עגבניות ומיני תבלינים, אין הם משנים את דינו של הבסיס שהוא לחם. והרי דינה של הפיצה כדינה של פרוסת לחם שמרחו עליה ממרחים שונים, שאפילו אם אכל ממנה מעט, מברך ´המוציא´ וברכת המזון.
אבל אם לשו את הבצק בקמח עם מי ביצים או מי חלב, אם טעם המאפה שונה, דינה כדין ´פת-הבאה-בכיסנים´,] וכשאין קובעים עליה סעודה, ברכתה ´מזונות´ ו´על המחיה´. וכשקובעים עליה סעודה, ברכתה ´המוציא´ וברכת המזון. וכפי שלמדנו (בהלכה ג-ד), שני תנאים לקביעת סעודה: האחד, שיאכל ממאפה המזונות נפח של ארבע ביצים לפחות; והשני, שיהיה שבע כפי שרגילים בארוחה רגילה. בפועל, בדרך כלל במנה אחת רגילה אין מתקיימים שני התנאים, שאף אם לפעמים יש בה נפח ארבע ביצים, אין היא משביעה כארוחה רגילה. וזו בעצם הסיבה להכנת פיצה על בסיס של קמח עם מי חלב, כדי שיוכלו לאכול מנה אחת דרך ארעי ולברך עליה ´מזונות´ ו´על המחיה´. אבל אם אוכלים שתי מנות רגילות, בוודאי אכלו יותר משיעור נפח ארבע ביצים מזונות, ובדרך כלל גם יש במנות אלו כשיעור ששבעים ממנו בארוחה רגילה, וצריכים ליטול עליהן ידיים ולברך ´המוציא´ וברכת המזון

פירוט
כשהבצק נילוש במים ברכתו ´המוציא´, וכפי שכתבו השל"ה ורוה"פ. (ויתכן שאף הט"ז יודה לזה, שכאן לא מדובר בכיס אלא כפרוסה מרוחה, אול"צ ח"ב יד, ה). אמנם י"א, שמנה אחת של פיצה שנאכלת ברחוב לא נועדה לקביעות סעודה, ולמרות שבצקה כבצק לחם, כל זמן שהיא נאכלת לקינוח בין הארוחות, ברכתה ´מזונות´ (ע´ וזאת הברכה ע´ 217 בשם הרב פיינשטיין). ואף שלהלכה ההוראה לברך עליה ´המוציא´, אין למחות ביד המברכים ´מזונות´. אך אם הבצק נילוש במי פירות, דינו כעוגה, ואף שטעמו אינו שונה באופן ניכר מלחם, מרכיביו אינם כמרכיבי לחם. (בנוסף לכך יתכן שלדעת הט"ז דינו ככיסנים למרות שאינו כיס, ואף אם לא נקבל את דבריו לגבי מאפה עם בשר וגבינה, אולי בפיצה אפשר לומר שנאכלת לקינוח). ועיין לעיל הערה 5 שנחלקו בעניין בצק שהנוזלים שבו אינם מים, מתי ייחשב כמזונות. וכפי שכתבתי שם, נראה להלכה שעיקר הספק הוא כשאין ברור אם המאפה נועד לקביעות סעודה או לאכילת ארעי כעוגה, אבל כאשר הדבר ידוע, הרי שמנהג אכילתו הוא הקובע. ולגבי פיצה, רבים נוהגים לאוכלה שלא לשם קביעות סעודה, ולכן גם כשטעם הבצק שונה רק במקצת, אם לא קבע עליה סעודה, ברכתה ´מזונות´ (וע´ בס´ ברכת הנהנין פ"ד ע´ קל"ב, ושעה"ב טז, סב).