שאלה
שלום וברכה.
אשמח להסבר קצר אודות מסכת כתובות פ"ה,א. ברצוני להבין במה עוסקת הסוגייה ומהי המסקנה העולה.
להלן המקור:
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פה, עמוד א
ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרבא, אמרה ליה בת רב חסדא: ידענא בה דחשודה אשבועה, אפכה רבא לשבועה אשכנגדה. זימנין הוו יתבי קמיה רב פפא ורב אדא בר מתנא, אייתו ההוא שטרא גביה, א"ל רב פפא: ידענא ביה דשטרא פריעא הוא, א"ל: איכא איניש אחרינא בהדי' דמר? א"ל: לא, א"ל: אע"ג דאיכא מר, עד אחד לאו כלום הוא. א"ל רב אדא בר מתנא: ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא? בת רב חסדא קים לי בגווה, מר לא קים לי בגוויה. אמר רב פפא, השתא דאמר מר: קים לי בגוויה מילתא היא, כגון אבא מר ברי דקים לי בגוויה, קרענא שטרא אפומיה. קרענא ס"ד? אלא, מרענא שטרא אפומיה.
תודה רבה מעומק הלב. ארז.
תשובה
הסוגיה עוסקת בהקף הנאמנות של עד אחד שהדיין יודע בוודאות מהיכרות עימו שהוא נאמן.
ברור שעד אחד לא מוציא ממון, אך להרע שטר שלא יגבו בינתיים ממנו, או להפוך שבועה על הצד שכנגד עולה מהסוגיה שנאמן.
רבא האמין לאשתו שהיא בת רב חיסדא, ולא לרב פפא, כי הכירה מקרוב וידע שיכול לסמוך עליה.
מקווה שכעת הסוגיה מובנת