מסכת בכורות - פסולי מומים בכהנים

שלום וברכה

שאלה זו היא בעלת שני פנים. הפן האחד הוא עצם העובדה שבעלי מום פסולים לעבוד במקדש, ופן שני הוא המומים הפוסלים.
הנושא הזה מטריד אותי כבר שנים רבות. בעיקר לאור העובדה כי אנו מוצאים כי במקומות מסוימים – ישנה העסקה מועדפת של אנשים בעלי מום או בעלי מוגבלויות, כחלק מהצדק החברתי והגישה האנושית לבני אדם. אינני בטוח שאני יודע לעמוד על סודה של תורה בעניין זה. אני מבין כי התורה הולכת בדרך מיוחדת מאוד. מחד גיסא, היא מטמיעה מאוד את היחס לבעלי המוגבלויות ולהולכים בשולי החברה – הגר היתום והאלמנה, ועוסקת בכך פעמים רבות. מאידך גיסא, אין התורה שוללת גם את התייחסות להיבטים החיצונים ולשלמות הגופנית, ובמקום המייצג את שלמות ההופעה האלוקית – היא חותרת גם לשלמות בצדדים החיצוניים של הופעה זו.
המומים הפסולים עצמם כמובן הם הערכה של חכמים מה נחשב כמום ומה לא נחשב כמום. אינני יודע לומר האם דווקא מומים אלה הם שיהיו פסולים גם בימינו, ואיני יודע להסביר למה בימיהם של חכמים דווקא מומים אלה נאסרו ולא אחרים. אפשר שאם הם נראים נורמאליים בימינו – הם לא יהיו פסולים בבית המקדש.


כל טוב