מניעת הריון בהלכה

שלום

המקור ההלכתי הוא שאין לדחות מצווה ללא סיבה טובה. האדם מצווה מדאורייתא לפרות ולרבות, ולכן אם התחתן, אם אין סיבה קריטית עליו להביא ילדים לעולם.
על האדם לשמוע מה ד´ קידשנו במצוותיו וציוונו, ולהחליט אם לעבור על הציווי או לאו. התורה אינה דבר חביב והצעה לא מחייבת. היא אש אוכלה שיש לעשות כדבריה.
כמובן, יש לעשות הכל שנתחבר לתוכן, אך גם אם לא, היא העיקר, וסברת האדם היא הטפלה לה.
לכן יש לזכור שההלכה היא מכוננת ההכרעה ולא מה שמתחשק לנו עכשיו או לא.
אלא שההלכה עצמה כוללת שיקולים לכאן ולכאן, ואחד השיקולים הוא היכולת הנפשית והמוכנות הזוגית וכו´ של בני הזוג להביא ילד, וזה אכן יכול לעכב הבאת ילד, הלכתית.
ולכן המכריעים הם ההורים הצעירים, אך לא משום שההלכה נדחקת הצידה אלא משום שההלכה עצמה התחשבה בשיקולים שלהם וביכולות שלהם.
מתייעצים עם רב כדי לשמוע ממנו את התוכן הנ"ל, וכדי שיאמר אם שיקול זה או אחר הוא מספיק הלכתית כדי לדחות מצוות פרו"ר מדאורייתא. למשל, שיקול של חשק אינו מספיק אך שיקול של בוסר נפשי הוא כן שיקול.

כל טוב