שאלה
שלום לכבוד הרב.
רציתי לשאול מהו בדיוק תוקפו של מנהג אבות. האם כל מנהג אבות עדתי מחייב את כל בני העדה או רק בסוג מנהגים מסוים.
לאחר עיון במקורות שונים (תלמוד בבלי, פרק מקום שנהגו. שו"ע יו"ד, סימן רי"ד. שו"ת מהרשד"ם, חלק או"ח, סימן ל"ה, ותשובה של הרב אברהם שפירא זצ"ל) הגעתי להבנה שכחו של מנהג אבות מחייב את הבנים רק במקרה שמדובר במנהג איסור אשר יש בו גדר וסייג לתורה, ואילו במנהגים אחרים, אשר אין בהם נדנוד איסור כלל - אין חובה מוחלטת לנהוג כפי מנהג אבות.
[לא התייחסתי כאן למנהג מקום, מכיוון שאע"פ שכנראה אמורה להיות לו עדיפות כשהוא מתנגש עם מנהג אבות, כיום המצב בעם אינו כזה וכל עדה ממשיכה להעדיף את כח מנהג אבות על מנהג מקום.]
לאור דברים אלו, כמה שאלות :
1. שינוי נוסח תפילה - נראה כי מותר, במיוחד לנוכח תשובתו של המהרשד"ם. לדעת הרב, האם מותר לתימני בלדי לשנות נוסח תפילתו לשאמי (ספרדי) ולהיפך ?
2. טעמי קריאת התורה - מאחר ואין במנהג זה נדנוד איסור, נראה כי אדם מעדה א' רשאי לקרוא בתורה בנוסח ב' (כמובן בהנחה שהוא יודע לקרוא ברמה נדרשת). אם כך, האם בחור תימני רשאי לקרוא בתורה בטעמים ירושלמיים, ולהיפך ?
3. האם כבוד הרב מסכים לכלל האומר שמנהג אבות המחייב הוא רק כזה שיש בו נדנוד איסור ?
תשובה
שלום וברכה
מנהג אבות מחייב מכוח "שמע בני מוסר אביך".
הוא נקודת המוצא לכל דבר, לאמור: נקודת המוצא היא שממשיכים מנהג אבות.
רק אם יש סיבות כבדות משקל – נוטים ממנהג אבות.
איני יודע על מה מתבססת ההנחה שהמנהג לא מחייב כאשר אין נדנוד איסור. בנושאי נוסחי תפילה, למשל, אין בדרך כלל נדנודי איסור, ובכל זאת יש להקפיד על נוסח תפילה.
תשובת המהרשד"ם עוסקת במקרה מיוחד, יש בה נימוקים נוספים (כמו ההנחה שנוסח ספרד הוא המתוקן יותר), היא באה להצדיק מצב קיים ולא ליצור חדש וכדו'.
אמנם הוא כותב בהתחלה כי הוא מתחשב גם בנושא "נדנוד איסור", אולם לא ניתן להעמיד את חידוש התשובה כולה רק על יסוד הנושא הזה.
כאמור, אם יש סיבות אחרות זה נושא אחר.
קריאת התורה: מותר לו לעשות זאת בשעה שהשיקול הוא שהוא קורא לציבור. הציבור קודם לחובת שמירת מנהגי העדה.
כל טוב