ממון

שלום
צריך לדבר אתו, ולהסביר לו שמעטים הדברים שראוי להוציא עליהם כסף כמו על בגדים ולימוד בישיבה ואדרבה בזה הוא ממש את כספו בצורה הטובה ביותר (כפי שבאר מרן הרב קוק בספרו עין אי"ה).

התועלת שבשיחה כזו עולה בהרבה על ההרגשה (המוצדקת) של אי הנעימות.

כדאי להעתיק לו את ההדרכות לגבי מעשר כספים שאמרו חז"ל שמי שמעשר מתעשר, באופן טבעי אחרי שמוציאים כסף לצדקה המחסום מלהשתמש בכסף נשבר וכך האדם יכול ליהנות מעושרו דומני שעל זה נאמר " איזהו עשיר השמח בחלקו " ששמח בחלק שלו ולא שומר אותו בלא תכלית וכך ממילא מי שמעשר מתעשר.

ולהלן הרחבה ומקורות התשובה מספר עין אי"ה למרן הרב קוק זצ"ל וספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א. בברכה אייל משה


עין איה על מסכת שבת
ע. ת"ר איזהו עשיר, כל שיש לו נחת רוח בעושרו, דברי ר"מ. מפני שהכל רצין אחר העושר ויש לזה נטיה פנימית אצל רוב בנ"א, ע"כ צריך להגדיר את המושג האמיתי של העושר, לאיזה מטרה טובה הוא נמצא בעולם. והנה עצם מציאות העושר היא סיבה להרחבת הדעת ושלות הנפש, שעל ידן יוכל האדם לעסוק במושכלות, בתורה וחכמה וכל טוב. א"כ המגמה האמיתית של העושר היא שלות הנפש הנמצאת על ידו. אבל אם יהיה העושר מביא את האדם לידי מהומה וטרדא ופיזור הנפש, אין זאת המטרה של העושר, שהרי עצם העושר אינו המטרה כ"א התולדה של מעמד הנפש השקט והדעה המתרחבת היוצא ממנו.

עא. ר"ט אומר כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעונדים בהם. לבד מתכונת העושר להמשיך לבעליו שלוה ורוחב לב אם יחובר לדרך טובה וישרה, יש עוד תכלית למציאות התשוקה של העושר בעולם, שעל כן שם יוצר האדם בקרב בנ"א תשוקה זו של קנין העושר, מפני טובת החברה הכללית, שע"י מציאות הרכוש הרב במקום אחד ע"כ נהנים ממנו הרבה בני אדם מעבדיו ועושי דברו. ויען שנטיה טובה היא לאדם שיהיה חפץ להיות הפועל והמשפיע שממנו ועל ידו יהנו רבים, ע"כ יש נטיה טבעית לעושר בטבע היצירה האנושית. אמנם עפ"ז ראוי שיהיה העושר באופן מתאים להתרבות הנהנים ממנו, דהיינו ריבוי כרמים ושדות וריבוי עובדים. אבל מי שמתשוקתו לעושר מכנס הרבה כסף וזהב ומכניסם באוצרותיו, כעכברא דשכיב אדינרי, הוא אינו מפיק מטרת תשוקת העושר הטבעית.



פניני הלכה - עשר בשביל שתתעשר

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=384