ממה נובעת הסמכות של הרבנים לפסוק הלכות?

ב"ה



ברכה ושלום.


מהציווי "לא תסור" ומהציווי "שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך " למדים חז"ל בתלמוד במסכת שבת דף כ"ג שיש תוקף לכל רב מוסמך לפסוק הלכה ולהורות בדיני התורה.סמכות זו נובעת מסמכות הסנהדרין שכיום לצערינו לא קיימת.
ויש כללים מדוייקים וברורים כיצד לפרש את התורה ,כיצב ללמוד הלכה ואיך להסיק מסקנה,באיזה כלים וכללים משתמשים וכיצד. יש בזה המון פרטים.
ורק מי שלמד את הפרטים ובקי בהם מוסמך להורות ולפסוק הלכה לציבור.

אם את רוצה להעמיק בנושא זה מעבר לעיון בקסוטו עליך ללמוד את השורש הראשון שכתב הרמב"ם בספר המצוות ואת השגת הרמב"ן עליו.


לעת עתה אני מעתיק לך את דבריו המאלפים והמסודרים של ספר החינוך שמסביר מצווה זו.(דבריו בנויים בצורה דידקטית )

קרא בעיון נמרץ ונחת ואז אם תתעוררנה לך שאלות אשתדל להשיבך.
***********************************************




ספר החינוך מצוה תצו

**שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל

**שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה.

**משרשי המצוה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, ויודע אדון הכל ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותעשה התורה ככמה תורות, וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בכסף תלוה בסימן ס"ז [מצוה ע"ח], על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום. ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה [ספרי כאן] לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצותם, כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי. ומפני ענינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם כת מועטת מן החכמים כפופה לכת המרובין מן השורש הזה, וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים.

ועל דרך ענין זה שעוררתיך בני עליו אפרש לך אגדה אחת שהיא בבבא מציעא בסוף פרק הזהב [נ"ט ע"ב] גבי ההוא מעשה דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי המתמהת כל שומעה. אמרו שם, אשכחיה רבי נתן לאליהו וכו'. אמר ליה מה עביד הקדוש ברוך הוא בההיא שעתא, אמר ליה חייך ואמר נצחוני בני, שהיה שמח הקדוש ברוך הוא על שהיו בניו הולכים בדרך התורה ובמצותה להטות אחרי רבים. ומה שאמר נצחוני בני, חלילה להיות נצחון לפניו ברוך הוא, אבל פירוש הדבר הוא על ענין זה. שבמחלוקת הזה שהיה לרבי אליעזר עם חבריו האמת היה כרבי אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו, ואף על פי שהיה האמת אתו בזה, ביתרון פלפולו על חבריו לא ירדו לסוף דעתו ולא רצו להודות לדבריו אפילו אחר בת קול, והביאו ראיה מן הדין הקבוע בתורה שציותנו ללכת אחרי הרבים לעולם בין יאמרו אמת או אפילו טועים, ועל זה השיב הבורא ברוך הוא נצחוני בני, כלומר אחר שהם נוטים מדרך האמת שרבי אליעזר הוא היה מכוין בזה את האמת ולא הם, והם באים עליו מכח מצות התורה שצויתים לשמוע אל הרוב לעולם, אם כן על כל פנים יש להודות בפעם הזאת כדבריהם שתהיה האמת נעדרת, והרי זה כאילו בעל האמת נצוח.

**מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין פ"ז ע"א] שאף על פי שהעובר על מה שפירשו חכמים בדברי התורה עובר על לאו זה דלא תסור, מכל מקום אין לו לאדם דין זקן ממרא הידוע בגמרא בסוף סנהדרין [פ"ט ע"א] שהוא חייב מיתה עד שיהא חולק על בית דין הגדול, ושיהא הוא חכם שהגיע להוראה סמוך לסנהדרין, ויחלוק עליהם בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ובין שהוא מיקל והם מחמירין או בהפך ויורה לעשות כהוראתו או יעשה הוא מעשה על פי הוראתו, שנאמר אשר יעשה בזדון, ולא שיורה לבד. אבל אם היה תלמיד שלא הגיע להוראה והורה פטור, שנאמר כי יפלא ממך דבר, מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא. וכן אם מצאן חוץ ללשכת הגזית והמרה עליהם פטור, שנאמר וקמת ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם לו מיתה.

ובין שחלק עליהם בדבר ממש שיש בזדונו כרת או בדבר המביא לידי דבר שחייבין עליו כרת חייב, כיצד בדבר שיש בזדונו כרת כגון שנחלקו באשה אחת אם היא ערוה או אינה, אם דם זה מטמא או אינו מטמא, אם אשה זו זבה או אינה זבה, אם חלב זה אסור או מותר, וכן כל כיוצא בזה. וכיצד בדבר המביא לידי דבר שיש בו חיוב זה, כגון שנחלקו בעיבור השנה שמביא לידי אכילת חמץ בפסח, וכן אם נחלקו בדין מדיני ממונות שלדברי האחד כדין נטל זה ממון זה מחברו ואם קדש בו האשה מקודשת והבא עליה במזיד ענוש כרת ובשוגג חייב חטאת, ולדברי האחר פטור, וכן בכל ענין שיש להוציא ממון כגון חייבי חרמים וערכים אם חייבים ליתן או אינם חייבים, שלדברי האומר אינם חייבים כל שלקחו מהם גזל ואם קדש בו האשה אינה מקודשת, וכן כל כיוצא בזה. ואפילו חלקו בדיני מכות חייב עליהם, שהרי לדברי האומר אינו חייב מלקות בבית דין חייבים לשלם לו דמי חבלו ובדין יטול מהם תשלומיו.

וכתב הרמב"ם ז"ל [פ"א מממרים ה"ב] בענין לאו זה דלא תסור, שאחד דברים שלמדו אותם חכמים מפי הקבלה, ואחד דברים שלמדו אותם מדעתן באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן, ואחד דברים שנעשו סייג לתורה והם הגזרות והתקנות והמנהגות, בכל אחד מהשלשה דברים אלו מצות עשה לשמוע להם, והעובר על כל אחת מהם עובר בעשה ולא תעשה. והרמב"ן ז"ל [בהשגתו לשורש הראשון] תפש עליו הרבה ואמר, הנה סבור הרב שיש בכלל לאו דלא תסור כל מה שהוא מדברי חכמים בין שהן מצוות כגון מקרא מגילה ונר חנוכה, או שהן מן התקנות כגון בשר עוף בחלב ושניות לעריות. בין שהן בקום עשה כגון שלש תפלות בכל יום ומאה ברכות ולולב שבעה בגבולין, ובין שהן בלא תעשה כגון כל שהוא משום שבות בשבת ויום טוב, וכן יום טוב שני בגולה ותשעה באב, ודרך כלל כל מה שיאסור אותו התלמוד או יצוה עליו, והנה הרב בונה חומה בצורה סביב לדברי חכמים, אבל היא כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבא שברה, לפי שהיא סברא נפסדת ברוב מקומות בתלמוד, כי הנה לדעתו המשתמש במחובר כגון הנסמך על האילן בשבת או המטלטל מחמה לצל או שאמר לגוי ועשה או אפילו המפסיע פסיעה גסה בשבת עובר הוא על עשה ולא תעשה מן התורה וראוי הוא ללקות ארבעים, אלא שפטרו הרב שם בספר שופטים מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין שכל חכם שממרה על דבריהם מיתתו בחנק, והנה לדבריו לוקה הוא לדעת האומר בתלמוד לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו כמו שהוזכר בפרק מי שהחשיך [קנ"ד ע"ב], וראוי לפי הדעת הזה להחמיר מאד בדברי סופרים שכולם תורה הם אין ביניהם ובין המצוות המפורשות בכתוב שום הפרש, ואין בתורה דבר חמור מן השבות שהוא מדבריהם אלא מה שיש בה חיוב כרת או מיתת בית דין, אבל לא כל שיש בה חיוב עשה או לאו שהרי בכל דבריהם לדעתו יש חיוב עשה ולאו, עשה דועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ולאו דלא תסור, והנה נראה לרבותינו בכל התלמוד אומרים היפך מזה, שהרי הם דנין כל דברי סופרים להקל כמו שיאמרו תמיד [ביצה ג' ע"ב] ספיקא דאוריתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא, והקלו בחשש איסורין של דבריהם לומר בהן שאני אומר, ואמרו בפרק ראשון מפסחים [ט' ע"ב] אימור דאמרינן שאני אומר בדרבנן בדאוריתא מי אמרינן שאני אומר, והאמינו הקטנים שאינם ראויים להעיד במה שהוא מדרבנן כמו שאמרו שם [ד' ע"ב] בדיקת חמץ דרבנן והימנינהו רבנן בדרבנן, וכן בענין תחומין נאמן הקטן לומר עד כאן תחום שבת קסבר תחומין דרבנן והימנינהו רבנן בדרבנן כדאיתא בעירובין [נ"ח ע"ב] ובכתובות [כ"ח ע"ב]. ועוד הקלו בדרבנן כמו כן בספקות כמו שאמרו זכרונם לברכה [ברכות כ"א ע"א] ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל, ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר, ואמרו מאי טעמא, תפלה דרבנן אמת ויציב דאוריתא. ולא עוד אלא אפילו בדברים הסותרים זה את זה הקלו, כמו שאמרו בפרק במה מדליקין [ל"ד ע"א], אמרו לו שנים צא וערב עלינו אחד עירב עליו מבעוד יום וכו' כמו שבא לשם. וגם נראה בגמרא שעוקרין דבריהם תדיר משום איסור דאוריתא כמו שאמרו במסכת שבת [ד' ע"א], הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה. ושם בשבת [קכ"ח ע"ב] אמרו ביטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאוריתא ואתי דאוריתא ומבטל דרבנן וכו' כמו שבא לשם. וזה רב מאד בתלמוד אתי עשה דאוריתא ודחי עשה דרבנן. וכן במחלוקת שיבא בין החכמים אמרו [עבודה זרה ז' ע"א] אם היה אחד גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל. וגדולה מזו אמרו [עירובין ס"ז ע"ב] בשל סופרים עושין מעשה ואחר כך דנין. ובפרק מי שהחשיך [קנ"ד ע"ב] אמרו מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו קא משמע לן. שהרי חידוש הוא אצלם כשאינם דוחים דברי סופרים אפילו להפסד מועט. ואמרו [ברכות י"ט ע"ב] שמטמאים כהנים עצמם בטומאה של דבריהם לראות מלכי אומות העולם כדי שאם יזכה יבחין מה בין מלכי ישראל וכו'. ואף בעונשן של דברי חכמים אין להם אלא נידוי, כמו שאמרו [פסחים נ"ב ע"א] מנדין על שני ימים טובים של גליות. ואמרו [מגילה ה' ע"ב] בעושה מלאכה בפורים, ולשמתיה מר, ובמקומות יש להם מכת מרדות, והוא למי שעובר על דבריהם שהן כעין תורה והן כל הגזרות שגזרו בהם מדבריהם שמכין אותו עד שיקבל אותה עליו או עד שתצא נפשו כמו שמפורש בתוספתא דסנהדרין. וכללו של דבר, שדברי סופרים חלוקים הם בכל דיניהם מדברי תורה להקל בקצתן ולהחמיר בקצתן. אבל הדבר הברור המנוקה מכל שבוש הוא שאין הלאו הזה דלא תסור אלא במה שאמרו זכרונם לברכה בפירוש התורה, כגון הדברים הנדרשים בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, או במשמעות לשון הכתוב עצמו, וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני, ועל זה יאמרו זכרונם לברכה שיש עשה ולא תעשה בדבר, ואם בענין הזה נחלק אחד הראוי להוראה במה שיש על זדונו כרת ובשגגתו חטאת על בית דין הגדול שנעשה בזה זקן ממרא בזמן שנדין דיני נפשות, וזהו אומרם זכרונם לברכה [ספרי כאן] אפילו יאמרו לך על שמאל שהיא ימין, כלומר שכך היא המצוה לנו מאדון התורה יתברך, שנאמין אל הגדולים במה שיאמרו, ולא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי ואני יודע בודאי שהם טועים, שאפילו יהיה כן הוא מצוה להאמין להם, וכמו שכתבתי למעלה בראש המצוה, וכענין שנהג רבן גמליאל עם רבי יהושע ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו כמו שמוזכר במסכת ראש השנה [כ"ה ע"א]. ויש בענין הזה תנאי אחד לפי מה שאמרו זכרונם לברכה במסכת הוריות [ב' ע"ב], שאם היה בזמן הסנהדרין איש חכם וראוי להורות או שהוא מכלל הסנהדרין, והורו בית דין הגדול בדבר שלא כדעתו, שאינו רשאי להתיר עצמו באותו הדבר האסור לדעתו עד שישא ויתן עמהם על הדבר, ואחר שיסכימו כולם או רובם בבטול הדעת ההוא וישבשו עליו סברתו ויעשו הסכמה שהוא טועה אז הוא רשאי לנהוג לעצמו היתר במה שהיה דעתו לאיסור, וגם מצווה הוא על זה לקבל דעתם על כל פנים. אבל התקנות והגזרות שעשו חכמים למשמרת התורה ולגדר שלה אין להם בלאו זה אלא סמך בעלמא ואין בהם דין המראה כלל. ויתר פרטי המצוה מבוארים בסוף סנהדרין [פרק הנחנקין].

**ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.

ועובר על זה ופורץ גדר בדבר אחד מכל מה שלמדונו רבותינו בפירוש התורה כגון באחת משלש עשרה מדות או בדבר שהוא אסור מהלכה למשה מסיני וכענין שכתבנו בסמוך, עבר על לאו זה מלבד שביטל עשה שבו, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שניתן לאזהרת מיתת בית דין בזקן ממרא וכמו שכתבנו.




עיין גם ב:

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=26628







בהצלחה,





עוזיאל

.