שאלה
נתקלתי במכתב מעניין. אשמח אם תסכימו לפרסמו על אף שמן הסתם אתם מתנגדים לתוכנו, אך הוא משקף את דעת הציבור החרדי בצורה חד משמעית מדוע איננו משתתפים אתכם במאבקכם ואני חושב שחשוב לפרסמו.ואשמח לקרוא את תגובתכם למכתב. ת"ל
מִדָּה כנגד מִדָּתִיוּת
אגרת לדת"ל
בס"ד, תמוז תשס"ה.
כאבך גדול על הזנחתי אותך בעת צרה. כך אמרת. אדישותי לגורל שוכני גוש קטיף, חוֹרָה לך מאד.
זעמך גואה בקרבך לראותני עומד מן הצד, כשדמך ניגר בראש כל חוצות התקשורת. כעסך עולה שבעתיים לנוכח שתיקתי, עת משליכים אותך אל מחוץ למחנה. איך, איך מסוגל אני החרדי, המועף ודחוי שנים כה רבות מן הקונצנזוס, שלא להטות לך כתף אוהבת. איכה לא נכנסתי, הנרדף הקבוע, בעובי הקורה* ולא עמדתי בקשרי המלחמה, שכם-אל-שכם, עם אויבנו המשותף.
הבה אצנן מעט את זעמך וקצפך, בדרך ה"ולטעמיך" הידועה מהגמרא. אשפוך על ראשך, אם לא איכפת לך, כוס צוננים. כך יקל לבוא ולחשוב חשבונו של עולם. לחזור ולחדור אל שורש הבעיה.
הן תדע כי בימים אלה ממש, נמשכת רדיפת הדת העתיקה, בנושא גיוס בני הישיבות – ציפור נפשנו, יסוד קיומנו. חרב הפיפיות מתנפנפת, מבוג"צת מעל ראשינו היום, כמימים-ימימה. מסכנת את קיומנו כעם בארץ הקודש. פך השמן הטהור עומד היום, כמו תמיד, אל-מול כיתת מחסלים, המחכים לשעת-כושר. זכות-הקיום של משפחת בני התורה, העמלים בה יומם ולילה, המתמסרים אליה בכל ליבם, המקריבים למענה את כל רצונם וישותם – נס גדול ועצום הוא במשטרנו הנאור, המדרבן כל טומאה. שבים ומבקשים אנו מקלט מפני מפגיזינו מבגי"צינו העליונים, המעודדים כל סטיה אנושית גרידא, לא רק דתית – ועם קיומנו אין הם משלימים.
קודש הקודשים החילוני, "כור ההיתוך", הוא הגיוס לצבא, מתחלל והולך. הדת"ל נותרו מוהיקנים אידיאליסטים אחרונים. יותר ויותר מקרב הנוער החילוני אינם מתגייסים לצבא. לא רואים בו עוד ענין ערכי. נשמטים ממנו בקלות מדהימה. חילוניים רבים קוראים להפיכת הצבא לחיל מתנדבים – שוחרי קריירה צבאית. עקב-אכילס, בעיית הבעיות של ההסברה החרדית – ההגנה מפני האשמתנו כמשתמטים – יורדת מסדר היום ת"ל. חילוניים משתמטים, זה משהו אחר.
השב נא בכנות: איכה תפעלו, אתם והנהגתכם, אם תתברר כנכונה השמועה כי הבג"צ, בחששו כי טרפו הולך ונשמט מידיו, יחייב הפ
תשובה
שלום וברכה,
למה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה.
ברוך ה', המכתב שנתקלת בו אינו מייצג את דעת רובו הגדול של הציבור החרדי (עד כמה שידוע לי). הציבור עצמו בהחלט היה מוכן להרתם לעזרה, וראינו את עצרת התפילה שהיתה בכותל לפני שבוע וחצי, וגם סרטים כתומים נראים במקומות ישוב חרדיים. אולם, ההנהגה הפוליטית שלו הוכיחה קטנוניות ותפיסה קהילתית-גלותית. בראיון שנערך לפני כמה חודשים עם ליצמן, אחד מהשותפים למעשה העוול הנורא, הוא הסביר את השותפות של מפלגתו במעשה הגירוש בכך שתפקידו הוא לדאוג לציבור בוחריו. עוד הוא הזכיר שהציבור הדתי לאומי לא הטה כתף לציבור החרדי בכל מיני הזדמנויות, ובכך הוא הוסיף חטא על פשע כשהוא רמס ציבורית את האיסור "לא תקום ולא תטור", וכמו שעושה גם כותב המכתב. אוי לאותה בושה.
אם נתייחס לתוכנו של המכתב, הוא פשוט אינו רלוונטי מסיבה אחת פשוטה.
הקריאה להטות כתף למתיישבי גוש קטיף אינה באה מתוך שיקולים קטנוניים של "אחים לצרה". כאשר רואים ציבור שלם של אנשים, יהודים יראי שמים, שזורקים אותו לרחוב באטימות ובניכור, ולא מטים לו כתף – זו בעיה מוסרית גדולה מאוד מאוד. המצוה "לא תעמוד על דם רעך" ו"ואהבת לרעך כמוך" אינה מותנית בשותפות אידיאולוגית.
על כן אין לי כוונה להשיב על דבריו של כותב המכתב במסגרת הזו. אומר רק שלדעתי יש מהן שטמונה בהן ביקורת אמיתית, יש מהן שנובעות מבורות מוחלטת בהבנת הדרך האידיאולוגית של הציונות הדתית (בלי קשר לשאלה אם מסכימים איתה או לא), ויש מהן שהן עניין לחילוקי דעות לגיטימיים, כפי שהיו כל הדורות מחלוקות בין גדולי ישראל. בכל אלו אשמח להרחיב, אני מטבעי אוהב מאוד דיונים אידיאולוגיים שנעשים לשם שמים, אבל פשוט לא זו המסגרת ולא זו השעה. אם תרצה, אתה יכול לשלוח את הדברים שוב בלי לקשר אותם למניעת תוכנית הגירוש, ואז אשמח מאוד לדון בדברים, עד כמה שהזמן יאפשר.
בשורות טובות,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il