מכורה למחשב, מה עושים?

שלום!
כשמכורים למשהו, קשה מאד לנסות להילחם בו,
קשה מאד לומר לעצמך "די, תפסיקי" או "זהו, ממחר אני עוזבת את זה", ובאמת לעזוב.
ומה תעשי גם בכל הזמן שפתאום יישאר לך? יהיה לך משעמם...
והניסיונות לא לעשות משהו שכל כך רגילים אליו...
איי, מלחמה עצומה...

ואפשר אמנם להצליח במלחמה הזו, להצליח בגבורה,
ה' נותן את כל הכוח הדרוש לשם כך,
אבל זו מלחמה קשה.

אז יש לי פיתרון אחר בשבילך:
פשוט אל תילחמי אותה.

מה???

ראי מה אומר ר' מנחם מנדל מקוצק: "רצוני שלא תחטאו, לא מפני שאסור לחטוא, אלא מחמת חוסר פנאי לחטוא".

אפשר להילחם ביצר הרע,
ואפשר גם להיות כל כך עסוקים, עד כדי כך שלא יהיה לו זמן להיכנס,
שלא יהיה זמן להתחיל איתו בכלל את המלחמה.

וזהו הפתרון, לדעתי – למצוא לך תעסוקות אחרות.
אפשר להתנדב איפשהו,
לבלות עם חברות,
ללמוד לנגן על איזה כלי,
ללכת לקורס אמנות, מחשבים... מה שאת אוהבת,
ללכת לגוש קטיף,
לעזור במערך ההתנגדות להתנתקות (ואם את כבר עוזרת, אז לעזור יותר שעות),
לעזור בבית או לשכנה עם האלף ילדים,
לשמוע שיעורי תורה,
ללמוד לבד תורה, או עם חברה,
למצוא עבודה,
ללכת לטיולים,
ועוד ועוד...

וכשתהיי עסוקה, ממילא לא תשבי ליד המחשב.
ופתאום יום אחד תגלי... שאת כבר לא מכורה אליו!
ברוך ה', הגיעה הגאולה!

ונקודה נוספת – היצה"ר לא מוותר כל כך בקלות, וכשאנו מנסים למצוא לעצמנו תעסוקות אחרות הוא מפיל עלינו הרבה עצלות וכבדות -
"מה, אני אלך עכשיו להתנדב במקום שאני לא מכירה? למי יש כוח?"
"אוף, אין לי עצבים לשטוף כלים היום" (ואז משום מה את מגיעה למחשב),
"קשה ללמוד תורה, ולנסוע לשיעור של הרב ההוא לוקח הרבה מאד זמן",
ואפשר למצוא עוד תירוצים למכביר....
לפעמים את גם נתקלת בקשיים אמיתיים –
ניסית לעזור לאחרים וזה לא יצא טוב, והתייאשת,
אין עם מי ללכת לטיול,
אין עבודה,
ההורים לא מרשים ללכת לאזור גוש קטיף,
וכו' וכו'...

אבל –
אם את באמת רוצה,
ואם זה באמת בוער לך בלב,
אם נשמתך לא יכולה כבר, וקצה במחשב הזה שמשגע אותך,
ואם את כבר כל כך מייחלת להיגאל מההתמכרות הזאת,
ורוצה באמת –
אז דעי לך שלמרות כל הקשיים, והמכשולים, והכאבים,
ה' נותן לך כוח אינסופי לעשות את זה,
ודווקא עכשיו הוא הכי נמצא איתך,
והכי הכי בא לקראתך כדי להעלות אותך!

לכי –
בשמחה עצומה,
באמונה גדולה,
שתצליחי,
שתצאי מזה,
שיש מי שעוזר לך בכך ורוצה בטובתך,
ותמצאי לך תעסוקה.

דבר נוסף – לא צריך לצפות מעצמך שבין יום תעזבי לחלוטין את המחשב. כל חזרה בתשובה מכל דבר היא תהליך שלוקח זמן, ושצריך לתת לו את הזמן הזה. אז אל תנסי כבר מההתחלה למצוא לך מיליון תעסוקות ולא לשבת ליד המחשב בכלל. אלא שאפילו אם תמצאי תעסוקה שרק קצת תרחיק אותך מהמחשב, אפילו לעשר דקות או לשעה – תשמחי מאד מאד גם בה, משום שהיא מקדמת אותך לקראת הגאולה השלימה (ובעז"ה שתמצאי משהו שירחיק אותך משם יותר). ההתקדמויות הקטנות הן חשובות מאד, משום שהן בעצם פתיחת הפתח כחודו של מחט, שבעקבותיו ה' פותח לנו פתח כפתחו של אולם.

ודבר אחרון – לא לשכוח להתפלל על כך כל יום, ואפילו כמה פעמים ביום, ולהתחנן לה' שיגאל אותך מזה. מניסיון (רב) – התפילה עוזרת מאד!

לסיכום, אחזור בנקודות קצרות על התשובה:
1. קשה מאד לומר לעצמך לעזוב את המחשב בלי כל תעסוקה אחרת, זה כמעט בלתי אפשרי.
2. הפתרון: למצוא לעצמך תעסוקה.
3. לא צריך להיבהל מהמכשולים שבדרך למציאת התעסוקה. אם את רוצה באמת – תתגברי עליהם.
4. מצד שני – צריך להיות ריאליים ולא לצפות מעצמנו להיות צדיקי העולם כבר עכשיו, כי עבודת ה' לוקחת זמן. אבל – אם תעשי את המאמץ מצידך, תראי איך שה' עוזר לך מאד מאד ואיך שהוא מקפיץ אותך מקטנות לאור גדול.
5. לא לשכוח – תפילה, תפילה ועוד תפילה.

ברכה והצלחה, ליבי איתך.
תמר.
tamiii@walla.com

נ.ב. אם בא לך להתנדב ואת לא יודעת בדיוק איפה, תשלחי אלינו שאלה שבה תאמרי גם בת כמה את ואיפה את גרה, וננסה לעזור לך בכך.


[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!