מי אמר שאנחנו צודקים??

שלום לך.

כל חיינו זרועים בספקות. אין מי שיתקע לידינו שדרכנו היא האמיתית ואין בלתה. אולם זוהי מהותה של האמונה: שכנוע פנימי, לא תמיד מוסבר עד אחרון פרטי ההגיון, בצדקת הדרך.
כמובן שאין האמונה עיוורת ואין היא נידונה בפני עצמה. גורמים רבים הסובבים אותנו, מחזקים את אמונתנו ונותנים לה תוקף ארצי ועכשווי. האמונה היא מערכת שמתחילה מגרעין פנימי, אולם סביבה בנויות עוד מערכות, חברתיות, נפשיות ושכליות.

אנו מאמינים בנבואה ובספרי הנביאים. אנו מאמינים בתורה. בתורה כתוב כי הקב"ה חפץ בעם ישראל, ובחר בו מכל העמים "להיות לו לעם סגולה" (דברים י"ד). בנבואה כתוב כי עינו של הקב"ה על עמו "ולא אעזב את עמי ישראל" (מלכים א', ו'). הנביאים התריעו השכם והערב על חטאיו של עם ישראל, וכי אם לא ישפר את מעשיו יצא לגלות. ואכן, להוותנו, לא היטיבו אבותינו את דרכיהם, ואף אנו לא השכלנו לתקן את אשר עיוותו, "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא).
לאחר כל זאת, אנו צריכים להבחין בין משיחי שקר שונים, לבין דברי חכמי ישראל אודות המשיח האמיתי. כך רואה הרמב"ם את המשיח:

"אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים* אין הדבר כן--שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות* כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת.

ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'--הרי זה בחזקת שהוא משיח: אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"

(הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק י"א)

לפי הרמב"ם, אבן הבוחן של המשיח, היא תוצאות מעשיו. אין אנו צריכים להתרשם מעושי מופתים כאלה ואחרים, כפי שהיו משיחי השקר בדורות קודמים. אין במעשה על טבעי, מופלא ואמיתי ככל שיהיה, להפריך את דברי התורה. הדרישה מן המשיח והציפייה לגאולה, כרוכה בשיבת עם ישראל לארצו, בהתפתחות עולם התורה ובתיקון העולם כפי הדרכים שהיא מורה אותנו.

גם חכמי ישראל שראו פוטנציאל משיחי באנשים מסוימים, כמו ר' עקיבא בבר כוכבא, או חכמים שהעידו שביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, לא אמרו שזהו המשיח, אלא קיוו שתוצאות מעשיו יגלו, כי זהו האדם שעתיד להביא את הגאולה לעם ישראל.

האם אנו יכולים לדעת שמדינת ישראל של היום היא-היא פעמי משיח? לא בכל מאת האחוזים. אולם האמונה שהקב"ה רוצה להיטיב עם עמו, והאפשרות שלנו לתקן ולהכין את הקרקע להופעת המשיח, האיש הארצי הזה שמסוגל להביא את עם ישראל להישגים של חומר ורוח, מעידה יותר מכל על תפקידנו: לתקן, להאמין, להתפלל.

כך כתוב בנבואה (יחזקאל ל"ו):

"ואתם הרי ישראל ענפכם תיתנו, ופרייכם תשאו לעמי ישראל כי קירבו לבוא. כי, הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם. והרביתי עליכם אדם כל-בית ישראל כולו* ונושבו הערים, והחורבות תיבנינה. והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו* והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטיבותי מראשותיכם, וידעתם כי-אני ה'. והולכתי עליכם אדם את-עמי ישראל וירשוך, והיית להם לנחלה ולא-תוסיף עוד לשכלם."

וזהו הקץ המגולה לנו, אלו פעמי משיח. כמו שאומר ר' אבא בגמרא (סנהדרין צ"ח):

"ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל".


אור וטוב,
נחום.