שאלה
שלום כבוד הרב,
אני מרכז גמ"ח מזון באיזור המרכז, ולאחרונה ניסיתי ללמוד מעט את סוגיית מיהו נזקק, והתלבטתי בשאלה המעסיקה אותי זמן רב, וכמובן, היא בעלת השלכה מעשית. במקורות רואים שאדם שיכול לפרנס עצמו ואינו עושה זאת אין נזקקין לו. שאלתי היא לגבי משפחות שבניהול סביר של משק הבית היו יכולות לדאוג לעצמן לאוכל סביר, אלא שבמקום לקנות מוצרי מזון בסיסיים ברמה מספקת מעדיפים הם לקנות מותרות כטלויזיה ענקית, משחקי טלויזיה רבים לילדים, בר מצוה ראוותנית וכד'. האם מחוייבים או רוצים אנו לתת להם מזון בצורה קבועה? ועוד, הרי בכך אנו מקבעים את מעמדם כעניים! מצד שני, הרי ילדיהם לא אשמים בהחלטות של הוריהם. זאת ועוד, האם העובדה שכבר מספר שנים הן מקבלות מאיתנו חבילת מזון היא משמעותית הלכתית? כרגע, לרבות מהמשפחות מהסטאטוס הזה אנו כפשרה נותנים חבילה קטנה יחסית לגודל המשפחה.
אשמח גם להפניה למקורות ספציפיים, וכמובן להוראה מעשית.
תודה רבה מראש.
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה מורכבת ומסובכת.
לאחרונה פורסמו כמה מאמרים בכתבי עת רבניים על השאלה מיהו עני לצורך דינים אלה.
ברם, בשאלה זו אתה דן בהיבטים של "עזוב תעזוב עימו" בדיני צדקה – מה דינו של המקבל צדקה אבל אינו עוזר לעצמו להיגאל ממצוקתו.
אין דיון ישיר בנושא זה, אולם מדיונים מקבילים (כמו זה הנופל פעם אחר פעם בשבי והשאלה האם צריך לפדות אותו* וכן הדין של "עזוב תעזוב עימו") אנו למדים שזה שיקול רלוונטי מאוד בהלכה.
לפיכך,
יש לבחון את המציאות. אם אכן מדובר בניצול הצדקה כדי להפנות את הכסף למשאבים שאינם מקובלים – מותר לנהוג כפי שאתה נוהגים, לצמצם, ולתבוע מהם להתעורר* אם מדובר בהוצאות על דברים מקובלים – זה יכול להתפרש גם כצורך של עניים ("די מחסורו") וצריך להיזהר שלא לפגוע בהם ובילדיהם.
אני מבין מבין השורות שאתם נוהגים נכון.
כל טוב