מידת העדינות

הי יקרה,

תודה על שאלתך, וסליחה על העיכוב בתשובה.
לקח לי לא מעט זמן להרהר ולחשוב מה באמת עונים על כזו שאלה מיוחדת.

אז בואי נטפל בה בעדינות.

ראשית עלינו להגדיר מהי השאיפה ומה זה בעצם אומר לרכוש את מידת העדינות.

לי נדמה שעדינות משמעה שימת דגש לפרטים. זה מתאים למשל לקונוטציה הראשונה שעולה לי בראש והיא של נערה במאה ה17 שיושבת ורוקמת בשלווה אין קץ, וכן לנערה ההיא שבאמצע הלחץ של חודש ארגון קולטת את חברה שלה יושבת מבואסת וניגשת לדבר איתה. זה מתאים גם לאמא שמעירה את ילדיה בבוקר בחיוך רחב וגם לבחורה ששופכת את ליבה לפני ריבונו של עולם בתפילה, שירה או דמעה.

אני חושבת גם שההתייחסות לפרטים שהגדרנו מגיעה מתוך ההבנה שהם יחד יוצרים הרמוניה שלמה, שלווה, בריאה ומתוקנת. על כן, עדינות היא גם הקשבה לנימים הדקים של הנשמה – לדעת מהו הצורך הנפשי שלי כעת, להבין מה אני מרגישה, מהם רצונותי. וכן גם יחס מכובד לגוף וסיפוק צרכיו.

עדינות היא הסתכלות על הכלל דרך פרטיו, ולכן היא מכירה בחשיבות הדרך ולא רק השגת המטרה. העדינות מקדשת את הרגע ומעניקה לו משמעות. לעצור להריח רגע פרח הנקרה בדרך, להתעניין ולחוות את האדם שפגשתי לפתע, להוציא מתוק מעז ולגלות את הקסם שבשיעור מתמטיקה..

אם כך, איך סוללים את הדרך לכזו מידה נעלה?

לי נדמה שהמידה הזו טבועה בכולנו, רק שאולי לעיתים אנחנו לא שמים לב. כי מרוב שרציתי להיות מקובלת לא ראיתי איך אני מזניחה את חברות הילדות היקרות לי עד מאד, ובגלל שכל הקולים שומעים לועזי וצורחים את השירים בקול לא שמתי לב איך הסגנון ומוזיקה זרים לי ולא עושים לי טוב על הלב.

לכן בעיניי המפתח לעדינות הוא ההתבוננות. לדעת להבחין במה שאי אפשר לקרוא, וגם לא לשמוע, אלא רק להרגיש. להקשיב לעצמך ולחשוב האם טוב לי, האם מה שאני עושה כעת משמח אותי, ולמצוא את הדרך לעשות רק מה שאת אוהבת בעזרת עבודה עצמית של הסתכלות בריאה והקשבה לנטיית הלב.
כמו כן התבוננות מעמיקה על הקבוצה בה את נמצאת. זה יכול להיות משפחה/כיתה/חברות וכו´. לנסות ולראות את היופי שבכל אחד ולהעצים אותו מהמקום הזה. להתייחס לקבוצה כאל גוף אחדותי בעל פרטים המזינים אחד את השני אשר לכולם תכלית משותפת.
כי כשהמטרה נמצאת מול הפנים קל יותר לראות איך כל פרט ופרט תורם להשגתה ואז מתמלאים ביכולות לגלות סבלנות כלפי הפרטים ובכוחות להוציא מכל רגע את המירב.

שימי לב שעדינות יש לרכוש בעזרת הרבה עדינות. להנות מהדרך, להבחין בצעדים הקטנים שעשית ולשמוח מכל שלב.
וכמו בכל מידה אחרת, תמיד תמיד ישאר לאן להתקדם ואני גם בטוחה שאת יכולה להביט לאחור וראות באיזה מקום טוב את כבר נמצאת..

אז אני רוצה לאחל לך בהצלחה. אני מקווה שתשובה זו מצליחה לפשט קצת מושג אמורפי זה, ואם לא מספיק את מוזמנת לפנות במייל.

אדר שמח =)
מעיין
maayanet@yahoo.com