שאלה
שלום כבוד הרב.
רציתי לשאול, האם לנתיתה יש גבולות?
התורה מצווה אותנו לגמול חסד ולעזור, ובאמת, אני משתדלת להושיט יד תמיד לכל מי שצריך (ולא מתוך גאווה ח"ו אני אומרת את הדברים, אלא לצורך השאלה.)
פעמים רבות העירו לי, מתוך ביקורת בונה, שהרצון שלי לעזור מוביל אנשים לנצל את כוונותיי הטובות, מתוך ידיעה שאני לא אסרב ואני (בתמימותי לדעתן...) איני רואה בכך ניצול או כוונה רעה.
האם עליי לשים לב בכל פעם שמישהי מבקשת עזרה שאין בכך ניצול, האם עליי לחשוב לפני כל מעשה אם הבקשה אמיתית או מיותרת? ואם כן, היכן הוא הגבול...? כיצד אדע במה עליי לעזור ובמה לא?
או אולי עליי להמשיך ולהאמין שאין לאיש כוונה רעה לנצל אותי או להרע לי וגם אם הבקשה גדולה, אינה נובעת מכוונה רעה?
אשמח לקבל תשובה, בתודה, לירז.
תשובה
מה ששאלת אם יש לנתינה גבולות והיכן הוא גבול החסד שאדם צריך לעשות לזולת. הנה חז"ל אמרו "אלו דברים שאין להם שיעור . . ." הפאה והביכורים הרעיון וגמילות חסדים.
אין שיעור לחסד "התורה תחילתה חסד, שנאמר ויעש להם כותנות עור וילבישם, וסופה חסד שנאמר ויקבור אותו בגיא". ומכיון שאנו מצווים להלך בדרכיו, גם מאיתנו נדרשת עשיית חסד ללא גבול "חסד אל כל היום".
מעשה (אמיתי) באדם שהבין בחשמל, וכשהיה שב מידי יום עייף מעבודתו, והתכונן לשבת ולנוח קמעא על המרפסת, נקרא ע"י שכינתו לתקן בביתה תקלה במערכת החשמל. העירו לו בני ביתו: "רק הגעת, שב תנוח מעט. לא ראינוך כל היום". והוא החליף בגדיו, נטל מברג ושב כעבור שעה אחר שהצליח להתגבר על התקלה. עוד הוא שוטף פניו ומתכונן לנוח על המרפסת, מקיש החנוני בדלת ביתו ומבקש עזרתו בתיקון מקרר החנות. שוב ירד ושב כעבור שעה אחר שעזר לאותו חנוני.
כך הפך אדם זה להיות מוכר בין שכניו כפוטר בעיות חשמל, והתופעה שבה וחזרה על עצמה כמעט כל יום. רק בעשר בלילה היה מוצא זמן לעצמו כשבני הקטנים כבר ישנים.
חבריו הקרובים היו מעירים לו לא אחת שטוב ליבו בעוכריו. שיותר מידי הוא מפקיר עצמו למען הזולת. אך הוא לא שעה להם הטען וכי אפשר לא להושיט יד מסייעת לזקנה?! וכי ניתן להפקיר מוצרי חלב של חנוני, שמחר בבוקר יעמוד בפני קוניו בלא סחורה?! אעפ"כ המשיכו חבריו להעיר מתוך כוונה כנה ואמיתית, לחדול אותו מעשיית חסד ללא גבול. אך לא עזר. כל אדם נברא עם תכונות שחבויות בו בעומק הנשמה ועליו לחשוף אותם ולגלותם בחיי היום יום. יצחק – מידת הגבורה, יעקב – אמת, אברהם – חסד.
חסד אפילו כלפי גויים כאנשי סדום ועמורה.
אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו (אבות ב, ט) צאו וראו איזוהי דרך ישרה שיבדק בה האדם. ישנן מידות רבות ובכולן עלינו להצטייד, אבל במידה אחת עלינו להדבק. כל אדם צריך לתפוס מידה אחת (ע"פ תכונותיו) שממנה אינו סר, ובה הוא נאחז, ועליה הוא מוסר את הנפש. ובזה נחלקו התנאים: רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע חבר טוב, רבי יוסי שכן טוב, רבי שמעון הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם. טבעו של חסד שתמיד הוא בא על חשבון משהו, תמיד הוא גוזל מהזמן הפרטי, אחרת אין זה חסד אמיתי, לפום צערא אגרא. וגם אם בדרך ישנם אנשים שמנצלים זאת לטובתם האישית, וגם אם לחלקם ישנן בקשות מיותרות, או כאלו שאינן אמיתיות, מה בכך ?! אין מדקדקים בחסד כמו שאין מדקדקים בפקוח נפש. וישנה עוד נקודה. שאת נבנית וחיה מהחסד שאת גומלת לאחרים. כל גדולי ישראל האמיתיים פעלו ישועות למען הפרט ולמען הכלל רק מתוך שהיו ענקי חסד. כמו שנאמר "זורע צדקות – מצמיח ישועות". ולכן אל תתני לכל ידידיך ומכריך ואוהביך להסיט אותך מהערוץ המרכזי של עבודת ה' שלך שכן אלו כך עצות היצר לחדול מלעזור לזולת.
בברכה,
איל קרים
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם