שאלה
שלום וברכה,
אני תלמיד בישיבת הסדר שנה שניה וב"ה נהנה מאוד.
בישיבה מחנכים ומלמדים אותי ולאט לאט אני מבין מהו להיות יהודי דתי אמיתי.
אולם, כאשר אני נתקל בחברים שלי מישיבות אחרות אני שם לב לשינוי גדול.
אני מרגיש שבשאר הישיבות פחות נותנים ביטוי להכוונה לחיות חיים יהודיים אלא המטרה היא להיות "בן תורה".
זה לא שזו לא מטרתי. בהגדרה זו אני מתכוון שהם יותר עוסקים ב"לטחון ש"ס", "להתפלפל" וכד מבלי להסתכל על מה שעומד מאחורי הדברים. לענ"ד זה מה שצריך לקחת מהתורה: מידות , מעשים טובים, השקפה דתית וכד.חבל שבזמן המועט יחסית בישיבה ,בזה הם מתמקדים.
גם בישיבתי לומדים עיון בצורה מעמיקה אבל שמים את הדברים עפ"י סדר עדיפויות. מובן שהשאיפה היא ללמוד את כל הש"ס אבל חייבים לנצל את הזמן וללמוד קודם את הדברים הקריטיים. לדוג' אצלינו לומדים סוגיות ולא על הסדר ע"מ להספיק להקיף את העניינים המרכזיים במסכת.יש אחר הצהריים שיעורים בנושאים מרכזיים ביהדות וכן שנה א' לומד מסכת ברכות השופעת בדברים מרכזיים שכל דתי חייב לדעת לפני שהוא מתחיל ללמוד נזיקין. שוב, ברור לי שהכל חשוב אבל שאלתי היא למה ישיבות ההסדר לא רואות את הדברים כך? האם יש כאן מחלוקת במטרת לימוד התורה?
המצב אצלינו לא מושלם אבל נראה לי שזה הכיוון הנכון. חבל לי שבשאר הישיבות לא לומדים כך ולומדים בסגנון שמתקרב לסגנון החרדי.
דווקא מרבנים מהציבור שלנו שתמיד רואים את המורכבות של הדברים ומחפשים את המטרה והכיוון הנכון הייתי מצפה שזה יראה גם בישיבות ההסדר שלו.
ממש בלימוד ולא רק בשיחות מוסר מדי פעם..
אשמח לשמוע מה הרב חושב בעניין.
האם הדברים צריכים להיות כמו שאני מתאר או שאולי אני טועה.
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה
דרכים שונות יש לגדול בתורה. המסורת הישיבתית המקובלת היא זו הליטאית, שעיקרה הוא אכן לצמוח להיות "בן תורה" וזה נקנה בדרך של פלפול מתמיד בתורה. איני חושב שאין הם מסתכלים על מה שקורה מאחורי הדברים, אולם הם מתמקדים בלמדנות. ברם, בישיבות ספרדיות מתמקדים בלימוד הלכה, בישיבות חסידיות בהרבה עניינים הקשורים בעבודת ד' וכדו'. גם בישיבות ציוניות דתית יש גיוון רב, ודרכים רבות להגיע לגדלות בתורה. אמנם, בכל הישיבות למדנות היא ציר היסוד, אולם הן שונות במינון.
בראש ובראשונה צריך להציב רף גבוה, ולא לחתור לבינוניות. אם רוצים לגדול בתורה בדרך של מידות - זה צריך להיות בגדלות, ואם רוצים בהשקפה דתית – זה צריך להיות בגדלות. על כך צריכה להיות בנויה ישיבה.
בכל אחת מהדברים יש יתרון וחסרון. למשל, מה שתארת על ישיבתך יש בו יתרונות אך גם שני חסרונות גדולים. הראשון הוא שמסוגיות לומדים אולי את הסוגיה בצורה טובה, אולם בדרך כלל לא לומדים לעמוד על הרגליים של עצמך. כדי לעמוד בלמדנות על הרגליים של עצמך צריך ללמוד דף אחרי דף ושורה אחרי שורה דבר שני זו העובדה של "נושאים מרכזיים ביהדות" שפעמים רבות הבחורים ששומעים את זה אינם פועלים לאור הדרך של "יגעת ומצאת".
לטעמי, זה העיקר. העיקר הוא לחתור לגדלות, לא להתבטל, וללמוד. שאלת באיזו דרך ללמוד היא משנית יותר, וטוב שתהיינה ישיבות שונות בתחומים שונים.
כל טוב