שאלה
שלום.
אני רואה אנשים עובדים כל ימיהם, כל החיים עסוקים בלשרוד ולא לאבד את הפרנסה. כך 60 שנה עד הפנסיה. כל הזמן עובדים ועובדים כי אם לא, אז לא יוכלו לחיות אלא כמו קבצנים. כלומר - נגזר עלינו לעבוד עד גיל 65. אני שואל: לשם מה כל זה? מדוע זה כך. אני צעיר ויודע מה מצפה לי בעתיד: 60 שנות עבודה. מדוע זה כך ?
נראה שרק מיליונרים או אנשים מצליחנים - שמחים. עובדה - אף אחד מהם לא הולך להיות איש פשוט, אלא תמיד נשאר במעמדו.
מדוע נגזר על רוב העולם חיים כאלה של עבדות? {חוץ מיום בשבוע}.
תודה לרב.
תשובה
שלום לך,
אני רואה שכבר ענו לך ולכן רק הוסיף בקצרה -
מעולם לא ראיתי את החיים כעבדות אלא להיפך.
הגישה שלך רואה בכסף או מודדת הצלחה בכסף את העושר בעולם, היא בעיני עבדות. עבדות לכסף.
אם אדם יודע להסתפק במועט ולשמוח בו כמו שיעקב אבינו מבקש מהקב"ה "לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום...". הוא יעקב גדל בבית מלא עושר (לפי המדרש זבל בעלי החיים של יצחק אבינו היה גדול מכל העושר של אבימלך מלך פלשיתים) הוא יעקב עזב את הכל, למד תורה בלי 14 שנים בלי שהלך לישון, ולאחר מכן יצא מארץ ישראל בלא כלום. וכל רצונו דברים חומריים מינמלים.
כך גם מלמדת אותנו המשנה באבות מה הגדרת 'עשיר' = השמח בחלקו.
כך רבי עקיבא שלן במתבן עם אשתו בחוסר כל - עזב ללמוד תורה.
גם אתה יכול להחליט להיות שמח בחלקך ואז לא רק שלא תרגיש 'עבדות' אלא תרגיש עושר גדול ובעזרת השם גם אושר.
בברכת חג שמח דוד לוי
098987548
אם תבדוק את הזוכים בהגרלת הפיס - לרבים זה הפך חיים מאושרים לחיים אומללים.