שאלה
שלום הרב, אני בשירות לאומי שנה שניה..
באתי בתחילת שנה במטרה כזאת שאני רוצה להתחזק. שילבתי שירות עם מדרשה, אחרי כמה חודשים עזבתי מתוך הרגשה שזה לא מתאים קורים לי דברים משונים
אני לא מצליחה להפסיק לחשוב!
וזה גורם לי לא להצליח להחיות, זה לא שאני ילדה מתבגרת, אני כבר בת 19 וחצי..זה גיל שאתה אמור להיות קצת יותר שקט עם עצמך..
כל הזמן גלגלי המח שלי פועלים..זה גורם לי לבהוות הרבה, ולא להצליח לתקשר נורמלי..מין ריחוף וניתוק.
מחשבות שקשורות למה ה' רוצה מאיתנו ואיך צריך לחיות ובמקום חיות זה עושה את הדבר ההפוך..
וזה מוזר לי כי פעם לא הייתי כזאת!!מבנאדם הכי חברותי ושמח שמת על החיים אני הופכת להיות שקועה ומרוכזת בעצמי..
אני מנסה לצאת מזה אבל זה תוקף אותי הרבה,
כבר כמעט חצי שנה שאני נלחמת בזה, בוכה הרבה, שוקעת..
מה לעשות?
תודה!
תשובה
שלום לך.
כנראה שאת עדיין נמצאת בעיצומו של תהליך עיצוב האישיות וההתבגרות. יש פסיכולוגים שגורסים כי גיל ההתבגרות נמשך היום עד גיל 23-24. אולי השתתפות בסדנא להעצמת האישיות תעזור לך להתמודד עם התחושה של ה"שקיעה" וה"מירכוז בעצמך"...