שאלה
אני כבר רחוקה רחוקה מן העבר בסיעתא דשמיא ובהשתדלות גדולה תמיד, אבל החברות לפעמים עוד זוכרות... ומזכירות... והן עצמן עוד תקועות שם, הן בעצמן נמצאות עוד בעולם "ההבל", אבל אני כבר משם והלאה.
אני מרגישה שזו עצת היצר בעצמו.
כמו מנסה להגיד שלא עשיתי כלום, לא עבדתי על כלום, לא פעלתי, לא התחזקתי, כלום... ברגע אחד- בא ורומס...
עוד בעלי תשובה מתמודדים עם זה?
איך בעל תשובה צריך להתמודד עם העבר שלו- בכך שהוא שלם עם עברו בגלל שלולא העבר, כנראה לא היה יכול להתעלות ולהגיע אל גבהים מרוממים וקדושים, או להתייחס בסלידה אל העבר שלו, כדבר שכבר לא חלק ממנו ולא שייך אליו, ומבחינתו - הוא לא זוכרו כלל?
מה עושים במקרים כאלו- שעלולים להעציב, לדכא, להפחית את השמחה הטבעית, ואפילו להשיב בלי שליטה בכלל תמונות מן העבר?
יש לרבנו הקדוש כתבים על העניין הזה- של חזרה בתשובה המחשבות שבאות להרחיק ולהוריד ולהשפיל?
תודה רבה מראש.
תשובה
שלום ורוב ברכות,
אשרייך שזכית להתקרב אל השם יתברך ואל תורתו.
הרהורי עבירה הם אמנם דבר מזיק ושלילי אבל צריך להפריד בין שני סוגי הרהורים. סוג אחד זה הרהורים שבאים אליך בלי כוונה, כמו אלה שתיארת, וזה לא עבירה. המקובל רבי משה קורדברו מסביר שכאשר אדם עושה עברות נברא מזה מקטרג כלומר כוח רוחני שלילי. וכאשר אדם עושה תשובה שולחים לו משמיים מחשבות רעות של העברות שעשה ואם הוא מסיח את דעתו מהן הוא מחסל את אותו משחית שברא בחטאו. אם כן, מה שקורה לך הוא משמיים ומהווה הזדמנות לתקן את הפגמים שלך. כל זה אם את מסיחה את דעתך ולא מתעמקת במחשבה הרעה.
אם חלילה מתעמקים במחשבה הרעה ונהנים ממנה אחרי שהיא באה, בצורה כזאת נותנים חלילה כוח מחודש למקטרג שנברא.
השם איתך
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם