מחשבות ומידות רעות

שלום.
מחשבות... בהחלט מדובר בעסק לא פשוט.
עד כדי כך, שלפעמים זה נראה לא בתחום השליטה שלנו בכלל.
אלא, שפה צריך להיזהר לא להתבלבל, ולחשוב שהמחשבות שלנו הם תוצאה של גורל, או של משהו שלא בשליטתנו.
הנקודת פתיחה, אמצע וסוף צריכה להיות, שהקוד לכספת המחשבות, מה יכנס לשם ומה יישאר בחוץ, הוא בידיים שלנו.
עכשיו, אחרי שלקחנו אחריות, והבנו שהכוח להחליט מה לחשוב הוא בידיים שלנו, אפשר להמשיך.

מחשבות רעות ומטרידות יש לכל אחד, זה בהחלט דבר שקורה.
אפשר לתקוף חזיתית, לנסות בכל הכוח לא לחשוב אותן,
להלחם בלי לראות בעיניים, ללכת עד הסוף, עד כדי לדפוק את הראש בקיר,
הבעיה היא שמכאן רק מגיעים למחלקת פגועי ראש.
כי לפעמים דווקא המאבק לא לחשוב על משהו גורם לחשוב עליו יותר.
אז מה אפשר לעשות?
לנקוט באסטרטגיה נוסח - if you can´t beat them, Join them!
ואיך להצטרף אליהם?
רבי נחמן מברסלב כותב כי "הכלל שאי אפשר בשום אופן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד".
רבי נחמן בעצם מגלה לנו כאן סקופ רציני, האדם מוכשר ככל שיהיה לא מסוגל לחשוב על שני דברים בו זמנית.
ולכן, לא כדאי להלחם באותן מחשבות שלא יהיו, אלא פשוט לחשוב על משהו אחר.

בכלל, שתדעי ששווה להשקיע את המאמץ הזה כי ישנו משפט שאומר:
"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".
אז ככל שהמחשבות טובות יותר, זה גם משפיע על משבצת החיים שלנו.
נראה לי גם כדאי לעבוד על הפן החיובי ופשוט לחשוב טוב.
ככה המחשבות והרעיונות הטובים ידחקו את המחשבות הבלתי רצויות,
ובאותה עסקת חבילה נציב את עצמנו במקום טוב יותר.

לגבי המחשבות כפירה שהזכרת, כדאי לבדוק על מה זה יושב,
כי יש מחשבות שאפשר לפרש אותן בתור כפירה אבל בעצם אם נסתכל שנייה לעומק,
נראה שמה שמסתתר בהן זה שאלות אמיתיות. שאלות קיומיות.
מהסוג שלא מומלץ להדחיק, אלא לברר את התשובה עליהן וככה לשדרג את האמונה ועבודת ה´.

בקשר למידת הגאווה,
אז נתחיל מהדרכה כללית שנכונה לגבי כל עבודת המידות.
הרב קוק כותב שכדי לשנות מידות בנפש כדאי להתחיל מהשכל, מהדעת.
כשבסופו של דבר הלימוד, וקניית ´הדעת´ משפיעים על המעשים.
ונעבור לפינת הת´כלס:
כדאי להשקיע בלימוד מספרים כמו - תיקון המידות של הרב אביחיל, מסילת ישרים, ושות´.
כלי נוסף מצוין שבהחלט יכול לעזור הוא אגרת הרמב"ן,
אם בעצות איך להתרחק מהגאווה ולקנות ענווה, ואם בכך שמובטח כי "בכל יום שתקראנה יענוך מן השמיים כאשר יעלה על לבך לשאול עד עולם",
וזו הזדמנות לבקש סיעתא דשמיא בהתמודדות הזו.

אפרופו גאווה, גם כאן כדאי לך לשאול את עצמך: שאת אומרת גאווה למה את מתכוונת?
כי לפעמים אנחנו נוטים לערבב בין גאווה להכרה בערך עצמי.
עד כדי כך שאנחנו לא מפרגנים לעצמנו ולא מכירים ביכולות ובכישרונות שלנו, מחשש שמדובר בגאווה.
הרבי מקוצק כבר אמר כי כל אדם צריך להסתובב כשבכיס שלו יש שני פתקים:
על אחד כתוב: ´אנוכי עפר ואפר´, ועל השני: ´בשבילי נברא העולם´.
כן. כמו הרבה מצבים בחיים, גם הפעם מדובר בגבול דק,
כשהפעם שאלת מיליון הדולר נעה על ציר גאווה - הכרה בסיסית בערך עצמי.
המדד שיכול לעזור למקם איפה נמצאים ביחס לציר הזה, הוא פשוט לשאול את עצמך:
הכישרונות האלה, התותחיות שלי, מאיפה היא באה?
במקרה שמייחסים את זה לכוח שלי זה באמת בעיה של גאווה,
אבל במקרה שמבינים שמה שיש לי זה מהקב"ה ורק ממנו, זוהי ענווה.
ענווה אמיתית היא ההכרה במתנות שהקב"ה נתן לי, ויחד עם זה ההבנה שהם לא ממני ולכן גם אין על מה להתגאות.

גם המחשבות וגם ההתמודדות עם הגאווה הן בהחלט לא פשוטות, וייתכנו נפילות בדרך,
אבל מה, להתייאש זה הפתרון הקל,
(מה גם, שזה סוג של מחשבות לא בדיוק טובות, ו...תחשבי על זה).
ככה את פשוט נותנת ליצר קבלות על ההצלחה המסחררת שלו.
לא רק שהוא הצליח להפיל ולהטעות אותך, יש גם בונוס. הוא מצליח להביא לידי ייאוש.
וזה כבר לעשות לבנאדם טוטל לוס.
צריך לזכור ש´השלמות היא ההשתלמות´.
המלאכים נקראים עומדים, והאדם נקרא מהלך,
באנו לעולם הזה כדי לעבוד.
כשההתמודדות עם הנפילות, המאמצים וההתגברות על הקשיים הם חלק מעבודת ה´ שלנו.
ו´לפום צערא אגרא´ - כגודל הצער כך גודל השכר.

את יכולה לחשוב לעצמך: ´עשתה לעצמה חיים קלים המשיבה הזאת, זרקה פה כמה סיסמאות שנשמעות טוב, חיברה עם כמה משפטי קישור והקליקה על שלח´.
זאת באמת אפשרות אחת להסתכל על הדברים.
אבל, האופציה השנייה, הבונה והמקדמת יותר, כרוכה בלהחליט לא להשאיר את הדברים ברמת הסיסמא, ללמוד עליהם, ולבנות אותם בנפש כמציאות חיים.
כשזה ככה אז כבר לא מדברים או חושבים כמו לו"ז של איזה סמינריון אלא חיים את הדברים.
ובאמת.
אם את רוצה שנמשיך ונחשוב ביחד על הדברים, אז את מוזמנת בכיף מתי שרק בא לך.
רק טוב.
רינת
rintz3@gmail.com