שאלה
לפי מה שאני רואה ומרגישה השאלות בנושא הזה הן בד"כ על איך לדעת שזה זה? איך להגיד מה? איך לשרוד פגישות עם כ"כ הרבה בחורים ואף אחד הוא לא מה שאני מחפשת?
ב"ה שאני לא עומדת במצב כזה של יותר מדי הוצאת אנרגיה. אבל יש לי בעיה אחרת, לא פחות קשה:אין, פשוט אין הצעות.
אני בת 20 ו.., שנה ב' ללימודים וזה גיל שאני כן רוצה את זה כבר. וגם כל החברות מסביב מדברות על הדייטים שלהן ויש גם כאלה שב"ה מתחתנות.
אבל יש כאלה- ואני יודעת שזה לא רק אני, שעד שמקבלות את האומץ להתחיל עם פגישות- פשוט אין פתאום עם מי להיפגש.
וזה לא שאני יושבת רגל על רגל ומחכה, אני מנסה ומשתדלת לחפש. להגיד לחברות, המשפחה גם מדברת על זה- וזה לפעמים אפילו יותר מדי. הלכתי גם לרבנית מסויימת שהיא גם שדכנית.
בינתיים, בחיים יצאתי עם בחור אחד פעם אחת ונגמר (שנינו החלטנו שזה לא מתאים, ב"ה)
מאז אין אפילו הצעות. אני אפילו לא מרגישה שאני מספיק משתדלת בשביל זה כי אני לא מתקדמת בזה בכלל.
והמשפחה לא מפסיקה לדבר על זה...וזה משגע! כי הם הופכים אותי לרווקה זקנה, אבל זה רק הערות, ולא יוצא מתוך ההערות האלה משהו מועיל ואיזו הצעה, פשוט סתם הערות שעושות עוד יותר רע בלב!
לפעמים אני מפחדת להגיע למצב שמרוב שאני כ"כ רוצה את זה אני אסכים להיפגש עם כל אחד, גם אם הוא לא יהיה כמו שאני מחפסת כ"כ. מן יאוש כזה של העיקר לעשות משהו ולא חשוב איך.
אני יודעת ומבינה את העניין של התהליכים, וגם חושבת שברור שעדיף לעבור את התקופה הזאת בחיפוש אחד ולא בהוצאת אנרגיות על המון בחורים ועל פגישות לא מוצלחות.
הבעיה שאין אפילו את ה"לצפות" לפגישה, לקוות שאולי הפעם זה זה.
הרגשה של זרימה בחיים ולחכות שפתאום יצנח לי בעל מהשמיים.
זאת הרגשה נוראית שאין למי לפנות וממי לבקש עזרה.
וגם לאט לאט הרבה חברות מתחתנות ב"ה, וכבר אין כ"כ עם מי לדבר על זה כמו שהיה לפני שנה.
אני יודעת שאני לא רווקה זקנה, אבל אני גם לא בחורה בת 17 שצריכה לשבת שאננה.
כמה להשתדל? כמה לנסות לחפש?
הרי רק תפילות לא יעזרו, איפה עוד אפשר לחפש ולנסות כשמכל דבר שאני עושה לא יוצא כלום?
זה לא הדבר הכי נעים בעולם לדבר על זה עם חברות כי לא תמיד זה החברות הכי טובות שלי, ובכ"ז אני משתדלת ואומרת להן מה אני מחפשת ושאשמח לשמוע אם יש להן איזושהי הצעה..וכל פעם מחדש יש את האכזבה הזאת!
זה קשה וכואב ועצוב, מה א
תשובה
שלום רב
שמחנו לקבל את המכתב, והוא דוקא ממש מובן. אשתי תמיד אומרת שזה בעיה. שאצל הבנים, הם בדרך כלל בישיבות, ושם, גם מי שלא מכיר אותך הכי טוב בעולם - יש לו מישהי להציע לך. לעומת זאת, הבנות לא נמצאות בכאלו מסגרות סגורות ולכן הן הרבה יותר נתקלות בבעיה של חוסר הצעות.
אני חושב שאני יכול להמליץ על שני דברים.
דבר אחד זה לדבר הרבה יותר עם שדכניות. פרסמנו טלפונים של כמה מהן כאן:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=199308
אני בטוח שגם חברות שלך מכירות ויודעות. כלומר, להגיד להם מה את מחפשת זה מצוין, ולא פחות מזה - לברר האם הם יודעות מי מתעסק בזה. בטח החברות הנשואות מכירות יותר את הענין.
דבר שני, בהתמודדות עם המשפחה. את יכולה להגיד בדיוק את מה שכתבת לי. כל מי שמעיר הערה, את צריכה להגיד בעדינות ובתקיפות. אני מאד אשמח להכיר בחורים - אם את/אתה מכיר בחור מתאים - תספר לי. אני די בטוח שאחרי שתתעקשי לומר את זה שוב ושוב - יעזבו אותך במנוחה.
עייני גם כאן:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=197642
חזקי ואמצי
טוביה
tsbias@Actcom.co.il