שאלה
שלום כבוד הרב,
שאלתי כנראה תשמע עם קורטוב של שחצנות אך בכל זאת אשאל: ישנם מצבים שבהם מחמיאים לי בנוכחותי וזה כמובן מאוד נעים אך מנגד, זה קצת מביש ואף אני חושש שמא אפול לגאווה. איך להתנהג במצבים שכאלו? האם לשתוק? להגיב? האם להחמיא למחמיא? האם להזכיר את מגרעותיי?
כמו כן, מעניין אותי גם לדעת האם זה טוב להחמיא לאדם ישירות או עדיף לקרובו ללא ידיעתו או לקרובו בנוכחותו?
תודה על תשומת הלב.
תשובה
שלום לך.
אנו אנשים חיים. מחמאות משמחות אותנו ונותנות לנו אפשרות להתקדם. מחמאות פירושן משוב חיובי מסביבתנו, ובמידה שהן נאמרות בכנות, יש בהן בכדי לקרב לבבות ולחבב אנשים זה על זה.
צריך להפריד בין העבודה המידותית של האדם, הנעשית בינו לבינו, לבין ההתנהגות שלו בחברה. לא כל מה שאומר לעצמי בחדרי חדרים, הוא עניין לסביבתי לענות בו.
באופן אישי חשוב לדעת, שענווה אין פירושה ביטול כל המעשים שלי, אי החשבתם וזלזול בהם. ענווה פירושה הכרה בכך שאני אנושי ומוגבל, ויש לי תמיד לאן להתקדם. לא הגעתי לקיצי ותכליתי, ואני יכול ללמוד מכל אדם ומכל מאורע. מחשבות כאלו תמנענה מן האדם מלהגיע לגאווה, שכן מיד כאשר הוא בא להתגאות שואל הוא את עצמו "האם סיימת את תפקידך בעולם? האם תוכל לומר בלב שלם כי מילאת את כל חובותיך, וכי הדבר אודותיו משבחים אותך, מתוקן לגמרי?".
מן הצד המעשי, כאשר משבחים אותך בפניך, כדאי שתחייך ותגיד "תודה רבה, זה מאוד משמח אותי שאתם אומרים לי את זה". זוהי תשובה פשוטה, שאינה מנסה להתחכם ולהציף את חשבון הנפש שלך על פני השטח. מה גם שתשובה בנוסח "להזכיר את מגרעותי", עלולה להביא לשתי תגובות בעיתיות: או שהצד השני יחשוב כי אתה בלתי מובן ולא יודע לקבל מחמאות, או להיפך, יגיד לעצמו "גם צדיק וגם עניו"... מה שלא רצוי מבחינה מידותית.
בקיצור, היה כנה ופשוט, הודה על מחמאות שנותנים לך, ובתוך ליבך פנימה קבלם בענווה.
להחמיא לאדם אחר בנוכחותו או שלא, תלוי בשאלה מה אתה מנסה להשיג. אם אתה רוצה לקרבו אליך או לעודד מעשה או התנהגות טובה שעשה, כדאי שתחמיא לו בפניו (אמנם, לא באופן שיביך אותו), אולם אם אתה רוצה להמליץ טוב עליו בפני אחרים (ולא ע"מ להשיג את העובדה שידע שאתה מחמיא לו, שבכך יש בעיה של אי כנות), כדאי לעשות זאת ללא נוכחותו.
אור וטוב,
נחום.