שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב,
עקב בעיות נפש הקיימות אצלי,לצערי, ומתגלות כמגבילות מאוד בעבודת השם הן בתפקוד הפרקטי היעיל השגרתי והן בתפקוד ראוי של הענינים שבלב והנפש (שמחה,יחסי-אנוש,תפילה,מחשבות,כוונות וכו'), התעוררה אצלי השאלה הבאה:
האם ישנה הגדרה הלכתית לאדם בעל מחלות נפש (ולא הלוקה בשכלו!) הסובל מהשפעתן על תפקודו, מצער מהן ומ"שכרות" מהן (אם ניתן להציג זאת כך)?
אין אני אומר שכך אצלי הדבר, אלא רק שואל כדי לקבל הגדרה "רשמית" על עומק ההיכרות של ההלכה עם התופעה בין אם קלה ובין אם חמורה.
אם כך הדבר,האם קיימים קריטריונים לאפיון רמות של מוגבלות האדם בשל התופעות של הבעיה?
במידה והתופעות מצליחות לשבש במידה מסוימת את קיומן כנדרש של התורה והמצוות, האם ישנו מקום להתערב ולקבוע כי יש להקל בחלק מן התפקודים הללו אשר ממילא משתבשים לגמרי בשל התופעות?
אם כן, מי מוסמך לקבוע רמת בעיתיות והקלות וכמה נפוצה ההתנסות של רבנים עם אנשים הלוקים בנפשם?
אפשר אולי לקבל דוגמא או שתיים של בעיות נפש (לאו דוקא מבחינה מקצועית,אלא היקף תופעה) קלה וקשה והנהגה הלכתית הראויה להן,לפי דעתך, על-מנת שאוכל לקבל אמות מידה כלשהן ולהסיק מהן לגבי מצבי?
תודה מראש לכבוד הרב על העזרה.
תשובה
בסד
שלום רב
סליחה על האחור.
אנני מבין בדיוק את שאלתך אבל אנסה ,
ישנם מצוות לא תעשה , ובהן אין ולא יכולה להיות הנחה לשום אדם....!!
אני מבין ששאלתך היא על מצוות עשה ...?
כגון מצוות סוכה או תפילון או לולב או תפילה...
ועל זה למשל יש לנו התיתסות ..כגון מי יכול להתפלל ...מתי ומה מצבו הנפשי ..(למשל במצב שיכרות..)
ישנה התיחסות בהלכה ל "שוטה" הפטור מהמצוות...
וישנה גם התיחסות למצב.."עתים שוטה ועתים בריא,"
לכן בשעה שהוא בריא הוא מחויב במצוות ובשעה שהוא לא בדיוק שפוי הוא פטור..
לדינים בבתי הדין יש הגדרות ברורות למצבים אלו ...כי גט שנותן הבעל לאישתו מתיר לה להנשא לאדם אחר...וגט צריך להנתן מתוך דעה צלולה ורצון חופשי,
ומה מעמדם של חולי הפש בדרגות השונות אם יש להם דעה לגרש את נשותיהם....??!