שאלה
כל הזמן אנו שומעים שיחות מרבנים אחדות אחדות אחדות. והנה גם בתוך המחנה הדתי לאומי יש מלחמות לא ממש נעימות ישיבות שהתפצלו ובתוך כך תלו מודעות שבהם ביטויים שאפילו פרחח מצוי לא היה משתמש או חרמות והדבקת שמות כופרים לרבנים כמו מה שעוללו לרב שרלו. ואם זה כך אז אולי עדיף להישאר חפיפניק שלא מתרגש מכלום אבל גם קל לו יותר לקבל כל אחד
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
גם אני חולק על דרכו של הרב שרלו בחלק מדבריו ומסכים בהרבה אחרים. לא מסכים עם ביטוים חריפים הפוגעים בו אישית.
בהחלט יש מקום לחדד דברים ולומר על דברים מסוימים שהוא אמר שהם טעות. זה לא נורא לחלוק מתוך אהבה אמיתית. ואפילו אם בשעת הויכוח נאמרים לפעמים ביטוים קשים. ובמסכת קידושין (דף ל/ב ) "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער"
מאי את אויבים בשער? (מי אלה האויבים?)
אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד - נעשים אויבים זה את זה. ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר "את והב בסופה".
שמעת?
נעשים כ"אויבים זה את זה"!!
אבל רק כאילו אויבים. כי אני לא מסכים למה שאתה אומר בשם הקב"ה ואתה חושב שאני מסלף דברי אלוקים חיים!!!
איך לא אכעס עליך!!!
רק שים לב מאוד שלא לגלוש למה שהיה בזמן חורבן הבית השני. שנשארו שונאים גם אחרי לימוד התורה. כיון שבלימוד תורה אמיתית בסוף נעשים אוהבים. כשמתבררים דברי ומתבררים דבריך ונראה שכולם כיונו לכבודו יתברך ולאמת, כשמתברר ששנינו כיוננו לאותו דבר. לאותה תורה. לאותו אלוקים. אנחנו אוהבים אהבת נפש.
והאמת והשלום אהבו