שאלה
שבוע טוב!
אני שמיניסטית, עושה עבודה במסגרת שיעור תנ"ך בהעמקה במצווה מסויימת. אשמח לתשובה מהירה.
אחרי העמקה במצווה הבנתי שכיום קיום המצווה בא לידי ביטוי בקריאת פרשת זכור לציבור בכל שנה. והשאלה שהציקה לי היא האם אנו מסתפקים בזה? בזכירה בלב? ומהי בכלל המשמעות של קיום מצווה שכזו, בלב? האם זוהי מצווה מעשית, או שכוונת ה' מלכתחילה היא שרק נזכור אותה בלב ולא נקיים את מחיית עמלק ממש?
בתודה מראש!
הדס שולב.
תשובה
שלום הדס,
א. הגמרא והרמב"ם שייכו את המצווה המעשית של מחיית עמלק למצוות השייכות לציבור ולא ליחיד. בכניסה לארץ ישראל יש למנות מלך (או המחליף שלו - יש האומרים מדינה בעלת שלטון ריבוני ישראלי עצמי שאנו בתהליך של כינונה), להכרית מזרעו של עמלק ולבנות את בית המקדש.
ב. בכל פעם שעם ישראל מבקש להיכנס לארץ ולהקים שלטון ריבוני עצמי מתעורר כוח עמלק שביסוד הבריאה ויש אדם או קבוצה או עם שמבקש למנוע מאתנו לממש שאיפה זו. ככל הנראה יש בעצמאות הקיום בה ה´ בירך את עולמו את היכולת לחוש את עצמו קיים ללא בורא עולם. כוח זה רואה בשלטון הריבוני העצמי הישראלי ביטוי לכך ששאיפתו לקיום בלי שררה של הבורא תיעלם ותימחק. על כן העמלקיות תמיד מתעוררת כאשר עם ישראל חוזר לארצו.
ג. בגלל עניין זה יש תמיד למלכות ישראל חובה כחלק מעצם הקמתה והוויתה לכרות משהו מהעמלקיות בעולם. מבחינה זאת מלחמות דוד ושאול בעמלקים והניצחון על המן הם הבסיס לבניין המקדש הראשון והשני, מה שנותן לנו ולעולם לראות ממש שה´ הוא המלך.
בע"ה נזכה גם בקרוב לראות בתוכנו שלטון ישראלי עצמי שיכול ומוכן לא להיסמך יותר מדי על אינטרסים של עמים אחרים. ולאחר מכן נכרות משהו מהעמלקיות שבעולם ונבנה את המקדש השלישי - כביטוי למקדש החיים.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם