מוטיבציה ביהדות

שלום אביתר

1. שאלתך היא נושא מרכזי ביהדות הנוגע כמעט לכל תחום הלכתי, גם לחיוב וגם לשלילה, גם במצוות וגם ל"ע בעבירות. ישנה משמעות רבה האם אדם עשה את מעשהו במזיד (ראה במשנה ברורה סימן שלד ס"ק ע"ח על משמעותו של הרצון בעבירה), שוגג, או אונס (לגבי קיום מצוות באונס ראה את הרמב"ם בהלכות גירושין סוף פרק ב) וכן אם הוא נעשה בכוונה או שלא בכוונה (האם מצוות צריכות כוונה? להלכה, בשבת דבר שאינו מתכוון מותר).
נושא זה משמעותי לא רק בהלכה אלא גם בעבודת ה'. בתחום המידות ועבודת ה' (ספרי מוסר וחסידות) ישנם הרבה מקורות העוסקים במקומה של המוטיבציה. האם אדם עושה את מעשהו כמי שכפאו שד או מתוך רצון (ובלשון הרבי מלובאויטש: כ"עבד" או כ"בעל עסק"). וכן מאיזה רצון, האם מרצון אגואיסטי ונמוך, או "לשמה". (ראה מסילת ישרים ההבדל בין פרק א' לסוף פרק יט "ונבאר עתה התלוי בכוונה", וכן סוף פרק ז ופרק ד)
2. סוף הסעיף הקודם נוגע כבר בנושא הזה, וראה עוד בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק (בכת החמישית).
3. א"א להעריך. רק הקב"ה יודע ליבות בני אדם ומחשבותם. ישנן כמה תופעות מורכבות כאלה בהלכה, כמו "עבירה לשמה", זהן נושא רגיש, ועל זה זה נאמר: "לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך" (רש"י ויקרא יט, יד)

מועדים לשמחה ושבת שלום

ידידיה