שאלה
אצל הצעירים יש תופעה להמשך אחרי התרבות המערבית בכללה המוזיקה
אני שם לב שהצעירים מתחילים מהמוזיקה ונגררים משם אחרי כל הפריצות של המערב
האם אין איזה פסק שאוסר לשמוע בשום פנים מוזיקה לועזית מכל סוג שהוא?
אותה בעייה יש במוזיקה ה"עיברית" שבה יש הרבה שירים שאינם מתאימים לרוח היהדות או שהזמרים מחללים שבת ומשמשים כדוגמה לא חינוכית מה אומרים לאנשים? האם מותר לשמוע או לו
בתודה מראש
ובתקווה לגאולה שלמה
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
ראשית יש לדעת שהמשיכה לשירה וזימרה ולניגון באה מעולם עליון, וכאשר מדביקים לה כביכול מילים . אז מורידים את מעלתה וערכה .
בכל ניגון אפשר להבחין ב – 3 שכבות זו מעל זו .
השכבה היסודית הנושאת את כולן היא שכבת הנעימות החושית , השכבה השניה היא שכבת הרגש ולשם ההמחשה : יש ניגוני מרגיעים ביותר, ויש ניגונים המעוררים לריקוד, ויש מנגינות המורידות את האדם לנטיות הנמוכות שלו וכו'... , השכבה השלישית היא שכבת הרעיון , ידיעות יצירות מוזיקליות המתארות עלילה כגון : מחול החרבות , מעוף הדבורה, וכדומה. ומי שמכיר את הסיפור מתוודע לרעיון בעת השמיעה גם לרעיון המסוים (אע"פ שזה רעיון חיצוני) לעומת זאת יש במוזיקה רעיונות הטבועים בה בעצמה כגון: ניגון המטפס מן השקט והחולשה של הגובה והעוצמה , ניגון זה מביע את הרעיון של יציאה ממצב של דכאון ושפלות אל הגאון והשמחה ע"י עליה הדרגתית .
דרגה רביעית ועליונה בניגון היא הדבקות וכמו שכותב הכוזרי (מאמר שני , נ') : "ואם תעלה עליזותך במצוות אל מדרגת הזמר והריקוד יהיו לך גם אלה עבודת האלוקים , ואף על ידה תדבק בענין האלוקי "
וכמסופר על אלישע הנביא (מלכם ב' פרק ג' ) "ועינה קחי לי מנגן והיה כנגן המנגן , ותהי עליו יד ה' " .
וזוהי המעלה הגבוה שבמוסיקה .
ניגון המעורר ראש טוב , וכל שכן רעיון הוא המרומה את השירה .
ניגון המעורר אצל האדם יצרים אפלים, עצבות , עצבנות הוא ניגון שצריך להתרחק ממנו וכבר התפרסמו מחקרים על השפעת המוזיקה על אלימות בתקופתנו , כפי שראינו הניגון משפיע על הנפש (גם ללא מילים) השפעה שיכולה להיות לטוב ולרע , המוסיקה מדברת אל האדם יותר מן המילים , ואחת הסיבות לכך היא שהמילים מדברות דרך מושגי השכל , ואילו המוסיקה מגיעה לשכבות עומק וגובה בנפש הנמצאות מעבר למושגי השכל (המעוניין להרחיב בנושא יוכל לקרוא את ספרו של ד"ר דניאל שליט הנקרא "ויודע נגן" ) .
ולאחר הקדמה זו נעבור לתשובה לשאלה " אין איסור בשמיעת ובשירת שירים לועזיים אם אין בהם דברי כפירה וניבול פה וכמו שכותב הרמב"ם בפרושו לפרקי אבות (פ'ש משנה ט"ז ) ששיר אינו נאסר בגלל מחברו או שפתו אלא בגלל תוכנו כגון: שירי ניבול פה , שירי כפירה וכדומה .
וכמו ששמעתי פעם מפי הרשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א שכשהיה צעיר היה שומע (תוך כדי לימוד) שירים של זמרים .
איני מדבר כרגע מה הדין בשמיעת זמרת , והאם מותר בכלל לשמוע שירים שהרי גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכדומה זכר לחורבן (ראה שמ' אגרות משה הא' אוח' סימן קס"ח , שמ' יחווה דעת תא' סימן מה' , שמ' יביע אומר רוא' סימן ד')
ולענין שמיעת זמרים שמחללים שבת וכדומה כבר כתב על זה הרב חיים דוד הלוי זצ"ל בספרו שות' עשה לך רב (חג' סימן ד') שמותר לשיר שירים כאלו , אע"פ שהמלחין והזמר אינם דתיים . אולם שכאלה שם שחולקים עליו ואומרים שאסור לשמוע כאלה שירים , ובפרט אם מחבר השיר הוא גוי שאז יש בזה איסור "לא תחונם" .
***************************************
אני מצרף לך איזה שיר ,שהניגון שבו פותח את הלב.
שים לב לשורות האחרונות שבשיר.(יורם טהר לב)
"האם ראית את הסוס הנהדר הזה?
רוץ אל היריד מהר וקנה לי סוס כזה
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב"
כך אמר לו הפריץ, למושקה הסייס
ונתן לו מאה רובל שייצא מיד.
הולך לו מושקה ליריד ואוי איזה מזל
ליד פונדק עומד לו גוי עם סוס לבן כנ"ל
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב
והגוי, בחור צעיר, ניצב לו והוזה
ומתחת לשפמו הוא שר ניגון כזה:
אי-אי-אי...
"נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה"
כך אומר לו מושקה, והגוי- בפיו תשובה:
"תשלם לי קודם
כמו שמקובל
מחירו של הניגון הוא חמישים רובל"
מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד
ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד.
אי-אי-אי...
השירה חלפה עברה ומושקה אז נזכר:
"הי, בכמה יעלה לי זה הסוס הנהדר?
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב"
"מאה רובל" סח הגוי ומושקה אז משיב:
"חמישים שילמתי כבר, אתן עוד חמישים"
"לא לא ולא צוחק הגוי פה יש מסחר הגון
תמורת החמישים קיבלת כבר את הניגון
זה לא הולך ביחד
ושיר אינו חינם".
הצניע מושקה את צרורו והסתלק משם
טייל בין דוכני השוק לרגע לא עמד
ולעצמו זימר הוא את השיר אשר למד:
אי-אי-אי...
ממש מעבר ליריד א-הו איזה מזל!
עומד לו גוי אחר בכלל עם סוס לבן כנ"ל
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב?
והגוי משמיע שיר הקשיבו ושמעו
מן ניגון שהוא המשך של הניגון ההוא:
אי-אי-אי...
"נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה"
כך אומר לו מושקה, והגוי- בפיו תשובה:
"תשלם לי קודם
כמו שמקובל
מחירו של הניגון הוא חמישים רובל"
מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד
ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד
אי-אי-אי...
וכשגמרו לשיר שוב הוא נזכר:
"הי, כמה יעלה לי זה הסוס הנהדר
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב?"
"מאה רובל", סח הגוי ומושקה "אי אי אי
חמישים שילמתי ואוסיף את מגפי".
"לא לא ולא הסוס לחוד מאה רובל עולה
חמישים שילמת לי על הניגון הזה"
אי-אי-אי...
חוזר לו מושקה בלי הסוס והפריץ אהה
חובט בו וזורק אותו מתוך האחוזה
עם כתם על המצח וכתם על הגב
ואחריו מגורשים אישתו וילדיו
ובדרכים בין כפר לכפר בין יער לבין עיר
גם ברעב וגם בכפור הם לא חדלו לשיר:
אי-אי-אי...
ויום אחד אחרי שנים הגיעו בדרכם
אל עיר הפלך בה ישב הרב המפורסם
הרב ישב בנחת נעץ בהם מבט
יצאו אז כוכבים שלושה של מוצאי שבת
שאל "מנין באתם ולאן תלכו ללון?"
והם ניסו לומר לו אך יצא להם ניגון:
אי-אי-אי...
צחקו סביב האברכים צחקו החסידים
אבל אצל הרב במצח זעו הורידים
היכה הרב על שולחנו
ובקולו הרעים:
"האמנם חרשים אתם האם אינכם שומעים?
הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד
אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד"