שאלה
שלום כבוד הרב,
מאז החלה "איטיפאדת אל אקצה" שומעת אני ללא סוף את הסיסמה המוכרת "מוות לערבים".
אמנם נמנית אני עם תומכי מפלגות הימין הקיצוניות במיוחד, ועם זאת, קשה לי מאוד להשלים עם רצח אנשים חפים מפשע. המקרה של התינוקת בת העשרה חודשים, שלהבת פס, היה אחד מיני רבים שזיעזעו אותי מאד, וכאשר שמעתי על התינוק שנרצח ע"י מחתרת יהודית, שאלתי את עצמי האם בעצם אין אנו שונים מהם, אם אנחנו מסוגלים לטול חיי אדם שלא עשה מאומה בחייו סתם כך. האם העונש האמיתי לא מגיע לאלו הטובחים ורוצחים בנו כבר למעלה מתשעה חודשים? או אולי בזמן בו אנו נתונים יש להרוג את כולם, מבלי לעשות הבחנה כלשהי בין רוצחים לאנשים שלא הרעו מימהם?
אשמח מאד לשמוע את דעת ההלכה בעניין.
תשובה
ב"ה
ספיר,,ברכת שמים מעל!
אני לא רואה שום תועלת בסיסמא נלוזה זו וזה מכמה טעמים.
הראשון - זה פשוט לא נכון. לנו אין שום דבר נגד הערבי הפרטי. יש בניהם טובים וגומלי חסדים ויש אחרים שהם בני מוות. אבל ההכללה הכוללת: "ערבים" אינה שייכת לעולמנו הרוחני.
ב"ה, זכינו לצבא ולמדינה והם אלה הממונים על ההוצאה לפועל של בנין המדינה.
שנית - להכרזה זו יש נזק לאומר. היא מקהה את הרגישות המוסרית, מערערת את יסוד החמלה וגורמת לחוסר רגישות לחיי אדם.
כידוע לך, כל מצוות התורה זוכות לקידומית - "מצוות". דוג': מצוות תפילין, מצוות שבת. אבל יש מצוה אחת שהמילה מצוה אינה מנחה אותה אלא נספחת לה: "מלחמת מצוה". אין מצוות מלחמה. אנו שואפים לשלום אבל לפעמים, נכפית עלינו מציאות מלחמתית ואז המציאות יוצרת מצוה להלחם ולעמוד על נפשנו.
סוף דבר - אין לנו ולא כלום עם הכרזה זו. אנו חפצים בחיים
בברכה,
שי