מה עם המצוות שעשה החוזר בשאלה

בס"ד

כתוב בספר יחזקאל פרק יח
"וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כָּל צִדְקֹתָו {צִדְקֹתָיו} אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת: (כה) וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ: (כו) בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת עֲלֵיהֶם בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת"

ובגמרא הסבירו שלא מדובר כאן באדם שנחלש בגלל זקנותו או חוליו ח"ו, שזה הוא כמו שברי לוחום שעליהם אמרו "הזהרו בזקן ששכח תלמודו מתוך אונסו שהרי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון"

וגם לא מדובר באחד שחטא לתיאבון. שגם הוא אנוס במידת מה. ויש לו שכר כלשהוא על עברו.

מדובר באחד שמצטער על כל השנים היפות שהוא העביר בישיבה. חבל על כל מה שעשיתי טוב. על זה נאמר כל מה שכתוב בפסוק ביחזקאל.

וכך כתוב בגמרא ירושלמי מסכת פאה דף ה/א
"תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד - איבד זה כל מה שעשה כל ימיו. מה טעם "ובשוב צדיק צדקתו ועשה עול וגו'". ר"ש בן לקיש אמר בתוהא (מתחרט) על הראשונות.

הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו מה טעם? "ובשוב רשע מרשעתו וגו'". אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות. מה טעם? "ואהלות קציעות כל בגדותיך" כל בגידות שבגדת בי - הרי הן כמור ואהלות וקציעות.



בהצלחה