שאלה
אולי ידוע לכם אם יש משהו בדבריי..
יש בתלמוד מחד גיסא סיפורים על אמוראים גדולים כמו אביי ורב חיסדא שסיפרו שאין להם אפשרות לגבור על יצרם, שכן כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ולכן לעולם צריכים להתרחק כנשוך נחש מכל נדנוד חטא, להשתדל לא להתקרב לרחוב.
ומאידך גיסא סיפורים על רבי יוחנן ועוד מספר אמוראים שלא חששו, אלא דימו את הנשים כמו קרש וכו'.
האם יש כאן שני אופיים של יחס שונה למלחמת היצר? האם מדובר כאן באופי קבוע ומתנודד?
הנפקא מינה שלי היא כיצד להתייחס לרחוב-קניון וכו'..
תודה רבה..
תשובה
שלום
השאלה שאתה שואל ממש טובה ונראה לי שבעצמך כבר ענית את התשובה...
כמובן שאני לא יכול להכריע אם מדובר כאן על הבדלים ברמות בין הצדיקים או שזה הבדל בגישה ביניהם.
נראה לי שמכל "אגדתא" בגמרא צריך "לשאוב" כמה שיותר מוסר לנו ולכן אין צורך להחליט מה בדיוק הכוונה כאן,
אלא להפך, ללמוד מזה לכל האפשרויות..
לפי מה שאמרתי, הנפקא מינה שלך היא תשתנה לפי המציאות שבה תהיה וגם לפי מצבך הרוחני באותו זמן..
אין צורך לצאת ב"הכרזות" והתנזרויות למיניהם.
אם אתה מרגיש שאתה מסוגל לעמוד בזה אז תנהג לפי שיטת רבי יוחנן, אבל אם קשה לך ואתה לא מצליח להתמודד אז אולי דווקא תנהג כשיטת אביי באותו זמן..
אני מקווה שהבנתי נכון את השאלה ושהצלחתי לענות...
הרבה בהצלחה
ישי
yishaisch@gmail.com